בלוג | אני, העסק, החיים – לא תמיד יש הפרדה. מה שכתוב כאן מייצג את הזמנים בהם הכל מתחבר באופן אישי.
ילד משחק
אתמול בשיחה עם ניר מלחי, המורה-מאסטר לטאי-צ'י, דיברנו על העיקרון הראשון שהוא – ילד משחק. אמנם דיברנו על טאי-צ'י, אבל כמו כל דבר בשיטה/דרך הזו
מערבולות (בריאות עצמאית)
רגע אחד למעלה, רגע אחד מסתחרר ואז הכל מסתובב וסוחף לכיוונים שאין בהם שליטה. לא פשוט להיות עצמאית בעסק וגם בריאה. החיים היום מוזרים כאלו,
רואה את סוף השנה
עכשיו סוף שנת עסקים ואני מתבוננת על העסק שלי, רואה את ברכת ההתחפרות העמוקה אליה הכנסתי את עצמי, ורואה את קללת ההתחפרות הזו, את השרירים התפוסים שנכנעו ללחץ.
פעם שלישית – תודה אישית
לפעמים אני מביטה בהשתאות על המסלול שבו החיים זורמים. כל-כך הרבה חרא אכלתי בעשור החולף, שלפעמים תהיתי איך אני יכולה להרים מבט ולחשוב שהחיים שווים
סיפור תודה שני משלושה – הגשמת חלום
תמונה של סוף הסיפור לשלב הזה, ניק ואני בתום הביקור שלו בארץ. נשימה עמוקה ולהתחיל בהתחלה, כשהייתי בהודו קניתי לי זוג פוי לשעשוע (עלה לי
הראשון מבין שלושה סיפורי תודה
בוריס קיבל שם חדש, מקום חדש, איש חדש ואהבה חדשה, והכל הודות להמון המון עבודה סיזיפית במשך שלושה חודשים. הסיפור המקדים הוא שיצאנו לחופש להיות
כשהיה לי זמן פנוי לסרוג…
פעם פעם לפני שנים רבות היה לי זמן לסרוג. כמו כל האגדות, גם המשפט הזה מתחיל סיפור ארוך, אבל הוא די חסר טעם, אין בו
התחלה 512 | שינוי תדמית
כי כל פעם מתחילים משהו חדש,למרות שהחיים ממשיכים כביכול ברצף בלתי פוסק. התחלתי כל-כך הרבה פעמים, הרבה יותר ממה שהמשכתי, אבל גם המשכתי הרבה פעמים, יותר ממה
בארטר
קמה בוקר, ניגשת לראות מה חדש, ורואה איך יצירת מופת שלי מושלכת לפח! כי לא שילמו עליה באמת, כי נתתי מטוב ליבי, כי הייתי מעורבת
להצטלם??? מה, השתגעתי???
שינוי תדמית – התחלתי יום אצל אופק, שהפכה את פני לדף חלק, ואז ציירה מה שהיא ראתה בי שאני מסתירה מכולם, את האש, הקצוות החדים, הקוצים, ואז העמידה אותי מול העדשה, להצטלם.
חלומות מתגשמים
לא ספרתי זמן, אבל מזמן רציתי לעשות מה שאני הולכת לעשות היום. חלום שלוקח אותי עשרה צעדים קדימה והצידה ולמעלה מהמקום שבו אני נמצאת היום,
ים, פסח, נגישות, חופש…
התחלה 21.4.2016 הנגשת אתר או עוקץ נוח? 25.7.2017 פטור נגישות – פרק טיוטה שווה ביותר 16.8.2017 הנגשה סיבוב נוסף 5.2.2024 שילוב מנצח של זמן שמתנדף
החופש להיות בלי תחפושת
פורים הוא חג החופש! בפורים אפשר להתחבא מאחורי תדמית אחרת לגמרי כזו שאני בוחרת בשבילי אני לובשת לעצמי אני מתאפרת (אם מתאפרת) ואני נכנסת לדמות
כל יום הוא יום האישה
יום נשי נפלא לכל הנשים בעולם לכל הגברים בעולם לכל האנשים בעולם. "כל יום הוא יום האישה" כך אמר איתן הבוקר, כשלא הבין למה צריך
זולה מחשבתית ותשואות רמות
סודוקו – תשע בריבוע הימני ועוד אחד שם משמאל, לרשום אחד באמצע וסימן שאלה בצד ימין למטה. שמונה כאן ועוד אחד שם, אין יותר אפשרויות.
ככה אני אוהבת
גשם בחוץ, מעיל צמר עבה, כפפות ירוקות מצחיקות, כובע חם על הראש, מטריה ותחושה של חוץ לארץ מסביב. עם כל הקיץ האינסופי שיש בארץ, אני
שבוע הרגשות (או מה מעצבן אותי)
למה רגשות? כי אני אישה, אני חושבת רגשית, ואני ככל הנראה שומרת גנים של אנוסי ספרד, אז יש לי וריד ספרדי שלפעמים מאיים להתפוצץ, אלא
להוציא לשון – הגיגים נוסטלגיים של בוקר
כבר אומרת – אין כאן שום פאנץ'-ליין או מסר גאוני, או מתנה / בונוס / מידע חשוב. אפשר להתחיל את היום גם בדברים הכי קטנים
הרווחתי יום וסדר יום
[ אתמול ] אני יושבת ועובדת בקדחתנות כי עוד מעט הולכת ללמד טאי-צ'י, ובערב עוד שיעור טאי-צ'י שכבר מקצר לי את שעות אחר הצהרים מבחינת
האם אנחנו באמת תקועים או שהעולם זז מהר יותר?
קודם כל התשובה – אנחנו באמת תקועים. ("אנחנו" פירושו אני וכל מי שמזדהה איתי ברגע זה. לא, לא אתם, אתם משוחררים לגמרי. כמובן!) רובנו, לפחות,