אתמול בהליכה מנקודה א’ לנקודה ב’ בתל-אביב, תענית אסתר אז

מה הפלא שאני כל הזמן רוצה להסתובב בעולם? גדלתי על

לא יכולה יותר!!! – אז… בניתי ארגז… כי אני מול

“אני נועה ואני מכורה למסך”…. כבר לא!… כבר שנים שאין

איתן, חבר שלי, שולח לי לפעמים קישורים לדברים שלא הכרתי,

החשיפה המתמדת הזו מביאה את כל העולם לתוך המסך שלי,

רגע אחד למעלה, רגע אחד מסתחרר ואז הכל מסתובב וסוחף

לפעמים אני מביטה בהשתאות על המסלול שבו החיים זורמים. כל-כך

בוריס קיבל שם חדש, מקום חדש, איש חדש ואהבה חדשה,

שילוב מנצח של זמן שמתנדף בין כל המשימות והחיים הקצביים.

[ אתמול ] אני יושבת ועובדת בקדחתנות כי עוד מעט

אתמול דיברנו על חירשות חרשי ברזל מתחרשים מהרעש בסדנה אז

לאחרונה אני עובדת שעות נוספות, יש לקוחות, אני משתדלת להעניק

כל אבן בחיי משמעותית, אני סוחבת אחת אחת עד שמשליכה

אתמול אמר שמתחשק לו לאכול נקניקיה מטוגנת בשמן, חטא גדול

כבר הרבה זמן יש רמזים שהמים לא זורמים עם כוח

מחשבה ראשונה היא פרץ הגאונות (או הטימטום) שמוביל לדברים מקוריים.

* המאמר נכתב בלשון אישה אבל מכוון לגברים באותה מידה.

השבוע מחליפים מספר שנתי, תמיד לוקח לי זמן להתרגל (במיוחד

אני בעשייה מבורכת בהרבה תחומים, ובשבועיים החולפים היתה הצפה של

היום הבנתי משהו שהבנתי מזמן אבל לא קראתי לו בשם

“…אן! אן היתה על המקפצה: היא הפנתה את ראשה. ג’ובאל

כשרע לך – תקבל אמפטיה, כשטוב לך – תקבל קנאה

מה את רוצה עכשיו? לאן אתה שואף להגיע בשבוע הקרוב?

כבר המון זמן אני מחפשת מה מגדיר את האנשים איתם

ככה זה הולך היום הדרכים המוכרות היום לשווק נשענות על

התחלה של בוקר מעידה על שאר היום, ואני בהגדרה של

מטלות הן משהו שצריך לעשות. והוא “מוטל” עלי כמו משקל

כל הסיבות בעולם לא מספיקות וחייבים למצוא תירוץ למה לא