למה רגשות?
כי אני אישה, אני חושבת רגשית,
ואני ככל הנראה שומרת גנים של אנוסי ספרד, אז יש לי וריד ספרדי שלפעמים מאיים להתפוצץ,
אלא אם אפרוק את מה שיש לי בלב ואז הוא נרגע, עד הפעם הבאה.
מה יש לי בלב?
יש לי עלי.
כן, אני כועסת בעיקר עלי.
למה?
כי אני לא יודעת לפרגן.
מה???
אני לא יודעת לפרגן?
מה פתאום,
הרי אני מלכת הפירגונים,
אני כל הזמן מפרגנת לאחרים,
אני הכי מפרגנת שיכולה, ויכולה הרבה, חברים יעידו!
אז מאיפה זה מגיע החוסר פירגון הזה?
אני אגלה, בבושה גדולה אבל באומץ גדול –
מקריאת מיילים של שיווק שהופכים את המציאות לסיפור אגדה.
כשאני מקבלת מייל עם סיפור על הצלחות של אנשים
שפעם היו עסק פיצי, קטנטן, כזה שרצה לגדול ולא הצליח,
ואז הגיע המשיח הגדול,
המאמן המופלא,
המורה הנכון,
המדריך המדהים…
ונתן את משפטי חייו,
והנה הנה העסק הפיצי הפך להיות אימפריה.
מה איפריה, זגורי קטנים לידה –
אז אני נדלקת… בשניה… מפחיד ממש.
עכשיו שנעשה רגע סדר –
אני מאמינה ביעוץ עסקי, אני אפילו נותנת מעט מזה לפעמים.
אני בטוחה שהנותנים אכן מוכשרים,
והמקבלים מוכשרים לא פחות, אם ידעו לקחת את הנתינה ולהפוך אותה לעשייה ממשית.
בסדר?
ואני – מפרגנת הכי בעולם,
שמחה עבור מי שהיה פיצי והיום הוא שפיצי!
אבל עמוק עמוק בלב בלי שרואים,
עומדת נועה קטנה ועצבנית אש,
כזו שאומרת –
בטח! בטח!
נראה אותה במקום שלי
נראה אותה מתמודדת עם מה שאני נאלצת להתמודד
מה, היא מוכשרת יותר ממני???
מה, אני כזו לא מוצלחת שאני עוד בפיצי שלי???
&&&***!!!#####~~~~~
~ ~ ~ ~ ~
…….. ועוד אחד ודי
~
!
ואחרי ששסתום הבטחון הזה השפריץ את אדי הלחץ שלו, אני מסתכלת על עצמי וחושבת בגיחוך –
אין לך משהו יותר טוב לעשות עם עצמך חוץ מלקנא באלו שמצליחים?
ואני העצבנית שנרגעה אומרת לעצמי –
"מאמי, לפעמים זה ככה.
אני קטנה, עצבנית, אבל הכי אמיתית שיש
ולקרוא שאחרים מצליחים ואני לא –
זה סיפור המכירה הכי לא מוכר בשבילי בעולם".
אני לא אתפתה ללכת לשלם ולהצטרף
כי אחרים הצליחו,
ולכן אולי אני מפספסת את אלו שסיפור כזה כן מוכר להם.
אה, רגע, אני מפספסת? !!!
אז כדי לא לפספס לגמרי אני לא אמכור לכם כלום, שוב,
כי אתם אנשים גדולים ויודעים שאני בונה אתרים בדרך לא שגרתית,
משלבת את כל תחומי הידע הגרפי / עיצובי / טיפולי / סבלנותי בתוך כל החבילה,
ולכן תגיעו אלי בדיוק בגלל זה,
מתי שמתאים לכם
וזה יהיה בדיוק מתי שמתאים לי.
הנה אפילו הצלחתי להיות עסקית בתוך כל הכעס הזה,
וגם נרגעתי.
איזה מזל!
