תמונה של סוף הסיפור לשלב הזה, ניק ואני בתום הביקור שלו בארץ.
נשימה עמוקה ולהתחיל בהתחלה, כשהייתי בהודו קניתי לי זוג פוי לשעשוע (עלה לי 4 רופי), אחרי כמה נסיונות כושלים הוא מצא את מקומו בסלסלה עם הצעצועים לילדים. אה, מה זה פוי? זה הג'אגליניג הזה שעושים עם כדורים קשורים בחוט, ולפעמים עם אש וריקודים וכאלה. בסדר? ברור? נמשיך.
שנים אחר-כך חיפשתי עיסוק שיפיג את הקריזות באמצע העבודה, ישעשע אותי, ויתן לי גם פעילות גופנית קלילה בין לבין. חזרתי לזוג הפוי הזה בסקרנות יחסית, מצאתי מלא סרטים ביוטיוב של לימוד טכניקות שונות לסובב את הפוי בלי לחטוף מכות כל הזמן. לקח לי חודש ללמוד את הטכניקה הראשונה והמון סימנים כחולים מהפיספוסים. חודש!!! הרגשתי מטומטמת לגמרי, התעצבנתי אבל התמדתי, לא ויתרתי, והמשפט הקבוע שאמרתי לזו שהדגימה בסרט –
"אם את יכולה גם אני יכולה!"
משפט שחזר על עצמו פעמים רבות מספור, והשפיע על כל ההתנהלות גם בהמשך, כי אם אחרים יכולים – גם אני יכולה! לזכור לתמיד!
אחרי זמן למדתי כמה צעדים ראשונים והתחלתי להבין את הטכניקה, ואז קלטתי שזה עובד על המוח בצורה יוצאת דופן!
כל הפוי הזה נראה פשוט, אבל תרגילים מסובכים טיפה יותר מחייבים הפרדה בין מוח ימין ושמאל, תיאום, ספירה מורכבת של תנועות בהתחלה, והפנמה של קצב אוטומטי בהמשך. מצא חן בעיני שדבר לכאורה פשוט כל-כך, משלב בתוכו תיחכום נסתר. אחר-כך הוספתי מוזיקה והתחלתי לרקוד את הפוי בשמחה בכל הזדמנות אפשרית (פסטיבלים כמובן, אפילו בחתונה, כשהביאו פוי לשעשוע לילדים, אני הצטרפתי).
בשלב כלשהו גיליתי את ההדרכות של ניק וולסי באתר שלו – playpoi.com.
איש מצחיק, מוכשר, ששולח המון סרטים ביוטיוב ומראה איך לשפר ולשכלל את הידע, בשילוב של מוזיקה, הומור, כל מה שיפה בפוי הזה. גיליתי ונרשמתי למיילים שלו, כך שהבנתי שהוא גם מסתובב בעולם ומעביר סדנאות, ומרגע זה קבעתי לי מטרה – ניק יגיע לארץ וילמד אותי כמה טכניקות, כי אם כבר אז ללמוד מהטוב שבהם.
בשנה החולפת התכתבנו כמה פעמים, כל פעם כתבתי לו שאולי יגיע לישראל, וכל פעם היתה לו תשובה למה לא. עם הזמן ותהפוכותיו הוא יצא למסע באירופה, אחר-כך תורקיה, ומשם להגיע לכאן היה כבר מספיק קרוב כדי לבחון את האפשרות ברצינות. הוא בחן, אני לחצתי, הוא העלה התנגדויות, אני הצעתי פתרונות, ואיכשהו, בשלב כלשהו, הוא אמר כן… אפשר.
משם הדרך לביקור שלו הפכה להיות עניין "פשוט" של התארגנות עסקית נכונה, בלי נסיון שלי בקנה מידה כזה, אבל ידיעה ברורה שאין בעיה, זורמים עם מה שיש בשלווה ורוגע (וטוב שיש לי ידע ונסיון במערכות השונות שמאפשרות לקיים כזה דבר בלי נסיון!) עם המון אופטימיות ועזרה מאנשים טובים, התלהבות של כולם… והנה אנחנו בתמונה, אחרי שני סופי שבוע מדהימים של הדרכת פוי, עם תוכניות לשנה הבאה, ועם חיוך עייף של שביעות רצון.
יש כאן המון תודות לאנשים שעזרו, לאלו שרכשו כניסה לסמינר, לניק שהגיע, לכל הדברים המונים מאליהם כשדבר כזה מתרחש.
אבל התודה השקטה והגדולה ביותר היא לחלום שמצא דרך להתגשם.
תמונת "החצר האחורית" שלי, תמונת ה"לפני" ששלחתי לניק וכתבתי לו – תראה איזה נוף יפה יש אצלנו, לצלם בו איזה תרגיל פוי, והוא הסכים אבל… התמונה הזו התגשמה לתמונת "אחרי" משמחת אפילו יותר, של ניק יחד עם עוד אנשים על החוף, כולם מתרגשים ביחד, מגשימים יחד. הדרך המופלאה הזו מחזקת את האופטימיות והנחישות שבי, ללכת הלאה עם עוד חלומות להגשמה, קטנים כגדולים, כל אחד מהם ראוי להתקיים ולהתממש, לגרום אושר וטוב לקומץ אנשים או לעולם שלם, לתת לעוד חלום להתממש למציאות.
לפני, נחשולים 2014
אחרי, נחשולים 2016
