המרחב הקטן שיצרתי מעורר בי פליאה כל פעם מחדש, והיום זה בעקבות שינוי באתר של נועה אלדר, והוספת מאמנים מקצועיים שעברו את ההכשרה שלה, כשאחת מהן היא אילה טייכמן, ולשתיהן – בניתי פעם אתר.
אגב, החיבור של אילה לא נגמר שם. פעם בניתי אתר לאירית לוי שמלמדת תפירה (והיא גם אמא של קובי פרחי מאורפנלנד – להקה שהבן שלי גילה לי לפני שנים, עוד לפני שגילו אותם כאן בארץ), ואז יום אחד אני רואה שאילה תפרה בגדים מפוארים אצל אירית…
זה לא נגמר שם, כי אקרובלאנס הגיעו דרך אתרי הפסטיבלים השונים, למשל אתר של כנס יוגה (שהם לקחו חלק בחלק מהם), ואפילו נפגשנו בפסטיבלים באמת, לא רק על המסך. או שאולי כל הקטע עם הפסטיבלים התחיל כי פעם ארגנתי בעצמי מיני-פסטיבל לאנשי פוי מושבעים והגיעו לשם אנשי אקרו שאחר-כך פגשתי באירועים אחרים.
או דינה אייזן, שפתאום מגיעה לאיזור שלנו ומעבירה הרצאה על בריאות אופטימית, והשם שלה עולה בתכתובת מקומית עם קישור לאתר, בדיוק כשהיא יוצרת איתי קשר ומבקשת עוד עידכון קל באתר (שנעשה באופן קבוע כמנויה חודשית, וגם שירות נוסף על הדרך).
איכשהו הלקוחות שלי מתחברים ומחברים, זה הופך את העולם הוירטואלי לממשי קצת יותר, לא רק מילים על המסך אלא גם חיבוקים בחיים האמיתיים, וככה אני מרגישה שאני עושה משהו טוב כשאני כותבת, וזו סיבה טובה להמשיך לכתוב.
