יום שישי, לנקות את הבית

עוד פרט אישי בחיי – גדלתי בקיבוץ כשהיתה לינה משותפת.
בניגוד לכל הסיפורים שלפעמים שומעים על הנושא, אני יכולה להעיד שיש לי זכרונות מגוונים ביותר, ורובם טובים או לפחות חוויתיים, כמו לשבת יחד על אדן החלון ולשיר שירים של "כוורת" מול התנים שם בחוץ, או להרגיש בית במקום שיש בו הרבה יחד… יש עוד, לא חסר.

מה כן השריטה שנוצרה בעקבות אורח החיים ההוא?
לנקות.
כל בוקר קמנו לשיעור הראשון (אני קמתי שתי דקות לפני תחילת השיעור ולקח לי דקה וחצי להתארגן, בהתאם למה שכתבתי אתמול על אנשים של יום ואנשים של לילה, אחלה הכנה לצבא), ובשיעור בהיתי במורה והשתדלתי לא להרדם שוב. לקראת סוף השיעור כבר הרחנו את החביתות מתבשלות ושמענו איך האוכל מחולק לשולחנות, מעורר ביותר ומביא לארוחת הבוקר הנהדרת שתמיד אהבתי לאכול (כי אין בה בשר… תובנה של גדולה) ואחריה – לנקות.

היתה תורנות, כל שבוע הייתי משובצת למשהו שצריך לנקות.
חדר – כל יום להרים דברים על המיטות, לשטוף רצפה, לנגב, בזמן שמתייבש הולכים כולם ושוטפים את המסדרון יחד, חוזרת לחדר ומורידה דברים לרצפה.
כיתה – להרים את כל הכסאות, לשטוף רצפה, לחכות שיתייבש ובינתיים לנקות את הלוח והאבק, המדפים, מה שצריך ואז להוריד את הכסאות חזרה.
חדר אוכל – לשטוף כלים עם המטפלת, לנקות שולחנות, להרים כסאות…..
שירותים – …..
היתה גם תורנות חצר ותורנות פינת חי, הן היו המועדפות ומן הסתם כל אחד הגיע לשם אחת לכמה שבועות, ושאר הזמן – להרים, לשטוף, להוריד.
לא סבלתי, זו היתה שגרה והיו בה דברים משעשעים (לשים המון סבון בדלי ואז המסדרון מלא בועות, ולהחליק על הרצפה יחד עם כולם כאילו זו החלקה על קרח), אבל אין ספק שהדבר הראשון שהשתנה כשיצאנו לגור בחדרי נעורים היה – לנקות רק ביום שישי.

אז הנה הגיע יום שישי, בוקר, ואני מתרגלת כל יום שישי מחדש לנקיון.
זה המשיך עד היום, כבר הרבה שנים של הרגל שרוט משהו.

למען הסר ספק –
אני אוהבת בית נקי ומסודר, לראות ולהרגיש את הכל רענן ובמקום,
ואני לא אוהבת שמתערבים לי בזה (כלומר עוזרת זו סוגיה מסובכת אצלי).

זוגי היקר כבר התחיל, הוא מנקה  את האבק ממקום אחד לשני (מבחינתי אבק הוא משהו שנשאר לא משנה מה עושים איתו, אז לפחות שיהיה נקי), ואני עוד יושבת וכותבת כאן כדי להביא את עצמי להתלהבות הנקיונית השבועית (לפעמים דו/תלת שבועית, לא לגלות). זה מגיע, בעיקר אחרי שאני מתגמלת את עצמי במשהו נחמד לעשות, כמו כתיבת המייל היומי, ולכן אני לקראת סיום והסבר למה כתבתי את זה דוקא היום.

פאנץ'-ליין
(הצילו קטן שקיבלתי על הבוקר מאישה מדהימה, האתר שלה הפך לזה)

שורת המחץ – השורה שעולה במקום האתר שלכם ואומרת שמישהו פרץ אליו ו"השתעשע".
אתכם זה לא משעשע בכלל, ויש מה לעשות כדי למנוע, הכל כתוב אצלי באתר במקומות אחרים, בעיקר לנקות ולסדר את האתר באופן קבוע, לתחזק אותו בדיוק כמו שמתחזקים בית:
לכתוב קצת לפעמים, כמו שקונים קישוטים חדשים או דברים נחוצים לבית.
לנקות בתדירות קבועה, כלומר לעדכן את התוספים והגרסאות של וורדפרס.
בקיצור – לתחזק אתר.

אבל אם אתם כמוני בענייני נקיון, אלא שאצלכם זה בתוך המסך, יש לכם "סיפור" עם תחזוקה, אני שוב מציעה –
עזרה לשמירה על האתר,
ויש עוד מחיר מיוחד ללקוחות שלי לחבילה שלא רשומה שם,
אני מספרת עליה רק באופן אישי, אז אל תהססו להתקשר,
אבל לא היום. היום מנקים את הבית…