עבר חודש!!! חודש…
הבטחתי לעצמי לא לכתוב על:
- דברים שאני לא מבינה בהם
- דברים שאין לי את כל העובדות,
- דברים שאני חושבת או מדמיינת או שמועות של אחרים…
לכן אני לא כותבת על כל הפרשנויות והספקולציות שסביבי אלא על מה שיש, מה שאמיתי מבחינתי.
זמן
באתר שלי יש מונה שסופר את הזמן באופן יותר מדוייק, כל שנייה שעוברת סופרת את הזמן של האנשים שנחטפו לשם, סופרת את הריק שנוצר בלבבות של אנשים, סופרת את השניות בלי אהובים שנרצחו וסופרת את ההישרדות של כולנו. כן, כולנו, כי מה שקרה כאן מעולם לא נצפה בחלומות הכי רעים שלנו, וכולנו בזעזוע. יש מלא עשייה במרחב שאני לוקחת בו חלק, המון הסברה בשפות שונות בוירטואלי, נסיון להעביר את הטירוף בלי להראות אותו, כי יש גבול למה שהנפש מסוגלת להכיל והסרטים שמסתובבים ברשת הם הגבול שאני לא עוברת אותו. אז זמן…
צילמתי מסך והקפאתי לרגע את הדקות האלו, אבל הזמן ממשיך לזרום ותודה לאלמנטור שיצרו עבורנו את המציאות האמיתית הזו.
תודה לכל מי שבנו אתרים משובחים בכלום זמן כדי לתת מענה לכל הנתינה הכמעט דמיונית שנוצרה כאן, כמו האתר של חמ"ל אזרחי, שעכשיו גיליתי, כי הבן שלי צריך מקרר קטן לבסיס, או האתר של אחים לנשק והפעילות המופלאה של כולם בכל המרחבים האפשריים. זו תקופה כזו בלתי אפשרית שרואים בה הכל על גבי מסך קטן, יכולים לאתר אותנו בזכות הסלולרי, מידע זורם (בעיקר יותר מדי מידע ופחות מדי מידע מוסמך) במסך, וכל המרחבים שמכילים מידע, מזמינים להתנדב, מציעים פתרונות וכל השאר – מתחיל באתר.
היום פגשה אותי ורד וחתמה עבורי את העשייה שלי בזה שביקשה לנסות לשכפל את מה שיצרתי – עבור אנשים במקומות אחרים.
מבחינתי המשימה הושלמה כאן ועכשיו מתחילה להתקדם, כי זו היתה המטרה – לתת מענה מיידי ולפשט אותו, כך שיהיה נכון ומתאים גם למקומות הבאים שאולי צריכים אותו. אז חזרתי למרחב שלי, לעבודה, ויחד עם זה מקווה להגיע בקרוב לשם, לאן שצריכים, לשכפל את העזרה הזו ואת האתר שבניתי – לכל מי שצריך.
מברכת בברכה הקבועה שלי בזמנים האלו – שכל יום יהיה קצת יותר טוב מאתמול,
והנה אני בפוזה הרגילה – תיק צד, סלולרי ביד ועיגולים שחורים מסביב לעיניים…
