לא מוכנה להשתמש במילים משומשות מדי
לא כתבתי על הבחירות עד אחרי שהצבעתי ובחרתי!
אני גאה בעצמי על היכולת להתאפק
על המשמעת העצמית
שעזרה לי לא לקרוא את הכותרות הבנאליות האלו שהשתמשו בכל הטייה אפשרית של השורש ב.ח.ר, כדי לגרום לנו להרגיש מחוייבות כלשהי לבחור משהו ולשלם עליו, כי עם כל בחירה משלמים, כידוע. לפעמים אני תוהה עד כמה ממוצע המסר הנשלח אלינו מטעם התקשורת מסביב, ועד כמה אנחנו מתאימות את עצמנו לנומך המסר הזה ומשתמשות בו, והפעם הסתכלתי והחלטתי שאני לא יורדת כל-כך נמוך (מבחינתי, זו לא ביקורת על אחרים חלילה), אני הולכת הצידה ושותקת.
זה היה קל באופן יחסי פשוט כי נסעתי לנוודות דיגיטלית באירופה לשבועיים, 3 ארצות בבת אחת, עם ביקור אצל חברים ומנוחה מהמולת התקשורת המציפה שנמצאת כאן. עם זאת נעלמתי גם לאנשים שקוראים את מה שאני כותבת וזה ממש גרוע, כי בכל זאת יש כאן קצב שדורש נוכחות, או לפחות משמעות בתוך הנוכחות הזו. אז הנה הנוכחות שלי חוזרת כדי לתת שוב איזו פיסת מידע שאולי תהיה חשובה למי מכם.
כידוע אני בונה אתרים
אנשים מגיעים אלי בדרכים שונות ואני כל פעם נתקלת במשהו חדש, הפעם זה היה משהו שלא נתקלתי בו בעבר – חשדנות גדולה והססנות שנמשכה במשך כמה חודשים, כללה שליחה חוזרת של כמה הצעות מחיר מצידי, תיקונים ודיוקים ובסוף סגירת חוזה כמו שצריך, אפילו הועבר תשלום ראשון… ואז אני ביטלתי את העסקה והחזרתי את התשלום במלואו, למרות שכבר עשיתי עבודת התחלה של כמה וכמה שעות, ולמרות שבחוזה היה כתוב שצריך לשלם לי על השעות האלו. באופן פרדוקסלי גם במקרה הזה נתקלתי במילים משומשות שחזרו עליהן שוב ושוב, ואני לא השכלתי להבחין בין השורות שאלו מילים משומשות וחסרות משמעות, ולכן טעיתי והסכמתי להמשיך.
מאיזה מילים כדאי להזהר (רק 3 דוגמאות להתחלה):
- כן, אבל…
כמי שמוכרת מוצר עיקרי לא פיזי למדתי להזהר מהסכמה על תנאי, ולכן המשפט "כן, אבל" הוא משפט שמסכים איתי ומיד מבטל את מה שאני אומרת ומחזיר את המיקוח לשולחן. פעם אחת של כן-אבל מותרת, פעמיים – אולי, אבל אם אני שומעת יותר מדי כן-אבל'ים בשיחה, אני צריכה להזהר, זהו צמד מילים ששימוש יתר בו מעיד על חוסר נכונות לזרום איתי, מצביע על לקוח/ה בעמדה נחרצת של התנגדות מתמדת ויש לשער שלא תהיה הרמוניה בעבודה. - את יכולה לסמוך עלי
בעיקר כשרוצים לשלם בתשלומים על ידי אפליקציה או העברה בנקאית, לא באשראי שמעביר לי אוטומטית את התשלום בזמן וכמו שצריך. גם כאן יכולה להתפתח שיחה מצויינת שבסופה נגיע להסכמה שאני יכולה לסמוך על כולם, אבל אני תמיד מתעקשת שהתשלום יתבצע בתנאים שלי, בעיקר עקב נסיון עצוב של מעט מקרים קודמים (אני לומדת מהר). אם אנחנו חוזרות לאותה נקודה אחרי שהסכמנו כבר, ושוב היא נפתחת ותלויה בזה שאני יכולה לסמוך עליה, אז אני צריכה לקחת צעד אחורה ולהפסיק את הריקוד הזה. הסיבה העיקרית – עלי לא צריך לסמוך בעיניים עצומות כי יש הסכם עבודה ברור שמפרט מה קורה אם אני לא עומדת בתנאים, ולצד השני אין הבטחה כזו עבורי. - אני אשאל את ההנהלה
או את בעלי, או את היועץ העסקי שלי, או כל מישהו אחר שפתאום נכנס לתמונה אחרי שכבר סגרנו הכל.
אם המשפט הזה נכנס פעם אחת ואחריה יש החלטה חד משמעית – מצוין. אם המשפט הזה מתחיל לחזור על עצמו יותר מ-3 פעמים, אני יודעת שאסור להמשיך, כי כל העבודה המשותפת ובניית האתר תיהפך להיות שדה קרב של שני צדדים, ואני אצטרך לעמוד באמצע ולספוג ריקושטים.
יש עוד מלא מילים כאלו שהתרגלנו לשמוע ולהשמיע, והחוכמה היא להקשיב בין המילים ולהבין מה המשמעות האמיתית של המסר.
לכן לא כתבתי כלום על בחירה או בחירות, כי כבר סיבוב חמישי של בחירת ממשלה ולא יוצא לנו מזה כלום, היציבות מאיתנו והלאה, העשירים עשירים יותר והעניים עניים יותר, יש המון מה לעשות אבל הרוב דיבורים, לפחות מנקודת הראייה שלי. לא השתמשתי במילה לבחור בוריאציות המכירתיות השונות שלה (ויש המון, רק תפתחו את המייל ותמצאו כמה כותרות עם המילה הזו בראשן) ולא שכנעתי אתכם לקנות היום כי מחר כבר מאוחר.
אני בטוחה שיש לכם אוצר מילים דומה ששימוש יתר בו מדליק נורת אזהרה, נהיה עירניות כולנו ונמשיך בזהירות קדימה, בשימוש נכון של מילים.
אגב, שימו לב איך מאז שמירב מיכאלי נכנסה לממשלה פתאום אנחנו מדברות ומדברים, כותבות וכותבים, מבינות ומבינים. נחמד, נכון? זו השפעה משמעותית שאפילו לא מדברות עליה, או מדברים עליה, או… נו, הבנתםןכךףךך (וכל המילים שנוספו להן אותיות כדי להמחיש את הרב-גוניות המגדרית).
בברכת ימים שקטים לפחות כמו בחול ועם תמונה נהדרת של נוף סתווי לא מכאן, נושמת וממשיכה הלאה.
