לאינטרנט זכרון קצרצר

יש כמה משפטים שהפכו כבר למושג בפני עצמו –

• "אם תרצו אין זו אגדה" (נכון. לפעמים).
• "מה שזול בסוף יקר" (הפולניות המציאו את זה, לצד עוד המון משפטי חוכמה נדירים).
• "נסי לכבות ואז להדליק שוב" (כל טכנאי מחשבים אומר את המשפט הזה מתוך שינה)…
• תנשמי מאמי, תנשמי (אה, זה משפט אישי שלי. סליחה).
• ועוד כל מיני, אבל המשפט שאני כל הזמן אומרת לא קיים בלקסיקון הכללי אלא אצלי, מול כל אחד מהאנשים שיצא לי לעבוד איתם, במיוחד כשהגיעו לרגע החששות הגדול שאולי לא הכל מושלם באתר, המשפט אני אומרת המון הוא –

"אתר זה לא דפוס!"

והסיבה שאתר זה לא דפוס, מלבד העובדה שבאתר אפשר כל הזמן לשנות,לתקן, להוסיף, להחסיר, זה שלעולם הוירטואלי יש זכרון מאד קצר, בניגוד לפתק ששמו לך על הדלת ולא זרקת לפח, אז הוא נראה אותו דבר גם בעוד שנה, הוא לא יכול להשתנות.
באתר שלי אני יכולה לשנות את המאמר הזה מחר ואף אחד לא ישים לב.
אני יכולה לכתוב עם תעויוט כטיב ומחר לתקן ולא יזכרו לי את זה.
אני יכולה לשים תמונות ומחר להחליף,
לקשר לסרט ולהעלים אותו,
להוסיף פרטים שאתמול לא היו…
ואני מבטיחה לכם שלא תדעו מזה בכלל, ומה שבטוח – לא תזכרו שקודם היה משהו אחר.

זיכרון וירטואלי קצרצר

הזיכרון הוירטואלי זה הזיכרון הכי קצר שאני מכירה.
ולכן בואו נהנה מזה כמו ממשחק טוב –
אחת לכמה זמן נחליף את משפטי הפתיחה באתר למשהו יותר קולע ועכשוי.
נלך להצטלם ונחליף את התמונה בדף אודות.
נכתוב משהו משוגע ונבחן כמה תגובות נקבל עליו, ואז נוריד ונחזור "למוטב"…

אבל בעיקר – לא נפחד להתחיל!

כי יש כל-כך הרבה אפשרויות כשמבינים שאתר זה משהו שיכול לתת מרחב קבוע ונוח לעבוד בו, ובתוכו אפשר כל הזמן לשנות, רק צריך להתחיל.
יכולת השכחה שלנו מול המסך פועלת במקרה הזה לטובתנו. אם יש לנו כבר אתר (אחד, שניים, שלושה, מי סופרת…) אז אנחנו יכולות ללהטט במרחבים הפנימיים שלו ולהפנט את הקהל, שפעם אחת רואה משהו אחד ופעם משהו אחר, ובכל פעם מתמקד רק במה שנכון לנו שיתמקד. כי אתר זה מרחב חי ופעיל שיכול לעזור לנו לבחון מצבי שונים ולחזור לעצמו בלי מאמץ בכלל (פשוט מחזירים לגרסה קודמת).
אתר זה כיף.

אם הצלחתי להעביר לך את המסר שלאתר
יש גמישות יתר נפלאה,
כבר עשיתי את שלי