אז אמרתי, אז מה, צריך לנקות וזהו.

כל שבוע אותו סיפור,
נקיונות כאלו ואחרים כי
מגיע סוף השבוע
כי מגיעים אורחים
או באמת כי כבר הגיע הזמן….
ואין לי ספק שכל מה שאני כותבת פה אתם יודעים כבר, אלא מה – יודעים יודעים… ולא עושים, כי זה מעצבן בכל מקרה לעשות את מה שאני אומרת, ובמיוחד כשאני מדברת על נקיון (ואני לא מתחברת למילה "נקיון", אישי שלי, מאד קיצוני… צריך אז מנקים, אבל להתחבר – זה כבר סיפור אחר)
נו, אין מה לעשות, תירוץ הרגישות לאבק לא עובד פה, הכל וירטואלי, אבל תירוצים אחרים יכולים לפעול נהדר, אז נא לקרוא ולהפנים כמה חשוב לנקות את המעט שאני כותבת עליו, ומשם יש עוד ועוד, אבל זו התחלה, ומבורכת ללא ספק.

יש כמה נקיונות שאפילו אני עושה, לא קשורים למציאות (אבק, רצפה, שטיחים, כביסה, כלים וכל השאר), אלא למסך הזה שיושב מולי כל יום וחלק ניכר מהיום, שרואה אותי מול העיניים בסבלנות רבה, ולאחרונה התחלף יותר מדי פעמים. אז הנה –

ניקוי זכרונות בטלפון

זה לא הזכרון שלכם ולכן מותר לנקות אותו לפעמים (גם את שלכם כדאי, את שלי במיוחד, אבל לא נעסוק עכשיו בזכרונות מיותרים, נמשיך קדימה).
תמונות ישנות של הדודה מאשדוד – להעביר למחשב לתיקיה של תמונות מהטלפון.
כנ"ל לכל הסלפי שעשיתם במהלך השנה החולפת, עם רקעים שונים מאחור שחלקם עדיף לא לחשוף לאחרים, אז מותר למחוק!
לא כל ויברציה של האצבע על לחצן הסלפי ראויה להשמר לדורות עתידיים.
מספרי טלפון מיותרים – לא תאמינו, יש כאלו! אפשר לשמור אותם בנוסטלגיה, אבל רצוי לפנות ולנקות, לתת מקום לאנשים חדשים להצטרף. חוץ מזה מעבר על המספרים יכול להזכיר אנשים נשכחים שבדיוק הגיע הזמן לשוחח איתם.
אפליקציות ישנות – אמנם התמונה שלהם יפה אבל באמת שלא חייבים לשמור.
יש עוד אבל המסר ברור.

קבוצות ברשימת דיוור

קבוצה נועדה לאגד יחד אנשים שיש להם עניין מסויים בזמן מסויים.
אין טעם לשמור את רשימת המתעניינים במפגש מלפני שלוש שנים, הם מזמן הפכו להיות לקוחות במקרה הטוב, או חזרו להיות לידים במקרה השכיח. אם נוכחות הקבוצה לא מועילה, אז היא בטוח מפריעה כי הרשימה מתארכת בקבוצות חסרות תועלתיות מערכתית.
אז קודם כל לגבות את הרשימה, כך שאם במקרה תזדקקו לקבוצה הזו פעם יש לכם גיבוי, ואחר-כך למחוק.

לנקות את המחשב זו משימה גדולה אפילו עלי, אבל חשובה, אז –

פה אני די היסטרית, בעיקר כי לא משנה כמה אני יודעת, ברור לי שלמחשב יש אישיות משלו, צריך להיות נחמדים אליו, לפעמים יש לו מצבי רוח לא ברורים ולכן אני מחייכת בעבודה, שומרת על מצב-רוח טוב, הכל כדי שירגיש נוח וישאר נחמד.
קודם כל כדאי לעשות גיבוי.
(בלי שישמע, יש לו לפעמים נטייה מעצבנת ליפול בדיוק מתי שהכי צריך אותו. הדברים האחרונים שהוכנסו פנימה הם הכי חשובים והם אלו שנעלמים. כדאי לגבות).
מעבר לכך אצלי למשל יש הצטברות לא הגיונית של תמונות. לאחרים יש טפסים, מצגות, סרטים, כל מיני אוספים שנשמרים במחשב כי המסכן לא יכול להגיד שזה מיותר ומכביד, הוא שותק ומקסימום זורק חלונות קטנים מדי פעם שאנחנו סוגרים בהתעלמות ממצוקותיו.
את האוספים האלו אפשר להוריד לטכנולוגיה נוכחית (פעם זה היה פלופי-דיסק, אחר-כך דיסקים, אחר-כך דיסקונקי, הארדיסק נייד והיום ענן… הכל מתאים) כך שיהיה בטוח שהאוסף יעלה כשנרצה אותו (לא לשכוח לבדוק מדי פעם שהכל תקין) ומקום חדש יתפנה על מסך המחשב שלנו, נותן מקום להשראה חדשה.
ולחייך למחשב, זה עוזר.

סל אשפה

כן זושייה, גם זה שעומד על הרצפה ופעם בשבוע עולה על גדותיו ואין ברירה אלא לרוקן, אבל בעיקר זה שעל המחשב. יכולת הקיבול שלו עצומה ולא אכפת לו אם מעמיסים עליו, אז הוא שותק ומתמלא וסתם מעיק על המחשב.
נכון שטוב למצוא סוף סוף מישהו ששותק ולא משנה מה שולחים לו בחבילות לשמירת נצח, לא מכירה הרבה עם הכישורים האלו, אבל גם לו יש גבולות שלא כדאי להגיע אליהם.
אני מכירה איש חכם שמרוקן את הפח אחרי כל משהו שנזרק פנימה, אבל הוא חכם. אנחנו האחרים יכולים לעשות את הפעולה הזו מדי כמה ימים, שבועות, אבל בחייאת – לא פעם בשנה!

זהו, לחזור ולנקות שולחן, משימה מבורכת.