אין יותר עבודות חינם!
נגמרה נתינת יתר עבור חברים!
אין בארטרים!
אני נשמה טובה, אני אוהבת לעזור, אני בעיקר זוכרת את אלו שעזרו לי.
היו כמה מלאכים בחיי שהגיעו בזמנים הקשים ביותר שלי, שידעו לתת ולסמוך עלי שאעריך את הנתינה שלהם, ואני עד היום מלאת הערכה למי שהם, למה שנתנו, להכרה בטוב שמקיף אותי גם ברגעים הקשים.
הזכרון הצרוב הזה בקורות חיי גורם לי לתת לאחרים, ברגע שאני מזהה את המצוקה שלהם ומוכנה לצאת מגדרי עבורם, להוריד מחיר, לתת הרבה יותר עבור מה שסיכמנו בהתחלה, אפילו לתת "מעשר" אחת לכמה זמן, והכי גרוע בעיני – לעשות בארטר (על כך מאמר נפרד בקרוב).
ובכן – לא עוד!
בלי יוצא מהכלל, והפעם לא צריך סקר בשביל זה, כל עבודות היתר שנתתי, כל עבודות החינם שנתתי, כל המאמצים הרבים שהשקעתי מעבר לסיכומים – הכל הלך לפח.
חוסר הערכה שכזה מדהים אותי, כאילו רק כסף קובע אם יש הערכה או אין, ואני לא מוכנה לכאילו הזה, אני לא מוכנה שרק ערך כספי יקבע אם עבודה ראויה להערכה או לא, והנה המציאות מראה לי שלא משנה מה העקרונות שלי, הם לא עקרונות של אחרים, כי כל מה שנתתי מתוך מצווה כלשהי במחיר נמוך / בחינם / באהבה – נזרק לפח. נכון מדהים?!!!
מי שנותן לי ללא תמורה כספית, מקבל ממני את ליבי, את תודתי, את נאמנותי ואת הערכתי. באופן טפשי לחלוטין, אני חושבת שגם אחרים מתנהגים ככה, אבל מסתבר שלא, ועכשיו נמאס, לי, היום ראיתי עוד אתר שהושמד ונעלם לגמרי, וכל זה כי הוא ניתן ללא תמורה כספית אלא בבארטר שערכו הכלכלי לצד השני היה קטן ביותר, וערכו המעשי עבורי היה שעות עבודה רבות הרבה מעבר לערך ההשקעה שלהם. זה מעליב, פוגע, מעורר את השדים שבי, גורם לי לצעוק על המסך.
אז נמאס לי!
נכון, הסיפור ישן, בן שנה לפחות, ומאז כבר למדתי והפסקתי לתת עבודה בחינם או בהחלפה מול משהו אחר (עם תחושה רעה שמנסה לחזור ולהגיד לי כמה אני קשת לב), כי הבנתי שוב שעסק הוא עולם בפני עצמו, שמתנהל על מדע מדוייק של הוצאות מוגדרות מול הכנסות מוגדרות, ורק התנהלות מסודרת ונבונה יכולה לגרום לעסק להיות יציב, לכסף להשאר מאוזן.
זו לא הפעם הראשונה, עניין טוב הלב ונתינה ללא גבול שזור בקורות חיי.
אפילו העברתי הרצאה שלמה על ההבדל בין אמא תרזה לבין אושו, כי הנתינה הזו בולטת אצל מטפלים, ואני (בעוונותי) מטפלת בכישורים ובנשמה. לקח לי הרבה זמן להבין שלא מערבבים בין הדברים (מחשבה ותזכורת לעצמי – אולי אפרסם את ההרצאה הזו כדי שאחרים כמוני יבינו גם).
בינתיים פורקת כאן את התיסכולים, וכנראה שנתחיל שבוע של חד משמעויות –
