ראיתי מייל של מישהו שבנה המון אתרי וורדפרס ולכן מקבל המון התראות שהוורדפרס עודכן אוטומטית (משהו שמסדרים בכל אתר כדי לא להתעסק עם עידכוני הבסיס שמתעדכנים ממילא בלי לשנות כלום באתר). איך קנאתי בו – המון אתרים זאת אומרת המון פרנסה בלי מאמץ, המון חוויות עם לקוחות, המון יצירתיות… נפלא.
אחרי שעברה לה הקנאה
(והתהייה איך מגיעים לכל-כך הרבה אנשים בזמן קצר) עברה מחשבה בראשי שאצלי הכמות קטנה יותר (אבל נמדדת כבר בשלוש ספרות, כבוד!) כי אני משקיעה המון בכל לקוח. אני לא רק בונה אתר ברמה טכנית, אני נכנסת לרבדים עמוקים יותר של הבנה, של תכנון וחשיבה, של הרגעת הלקוח/ה (תמיד קיים השלב הזה), של חיבורים מיוחדים שלא חשבנו עליהם, ואיכשהו אני גם לא דורשת על זה תוספת, כי אני כל-כך מרוכזת בעשייה שזה לא נחשב בעיני חלק נפרד מהצעת המחיר המקורית.
בקיצור – אני פראיירית
כן, הבנתי את זה כבר מזמן, כל פעם שמבחן כמות או איכות יוצא לדרך אני בוחרת הפוך לפרנסה, אני נותנת לרגשות שלי לשלוט בעסק, אני נסחפת לתוך יצירה חדשה ולתוך נפש הלקוח/ה כל פעם מחדש ושוכחת את עצמי שם, הופכת להיות מגשימת חלומות, מרגיעת היסטריות, רודפת השלמות בכבודי ובעצמי. אגב, על זה לא משלמים תוספת, פשוט מקבלים את השירות כמובן מאליו, ומה יוצא לי מזה?
(תמונה שאהבתי, הוכנסה לאתר שיוצא ומתפרסם ממש עכשיו)
הרמוניה
מילה מצויינת כשאין מה לכתוב או להגיד על פראייריות מושלמת. אני עובדת יותר כדי שהתוצר הסופי יהיה הרמוני בעיני, ולפעמים כל-כך קשה להשיג את ההרמוניה הזו, שהמאבקים שלי עולים על אלו של הלקוחות. הטוב בכל הסיפור הוא השלב בו גמרתי את האתר, ואז אני יושבת ומעבירה את הדפים על המסך כמו מסוממת, מסתכלת איך הכל עובד נכון, אין חריקות, כולנו מרוצים – הלקוחות כי קיבלו אתר כמו שהם רוצים, ואני כי הצלחתי לפצח עוד אניגמה שעמדה מולי, יצרתי עוד יצירת מופת קטנה ושימחתי עוד כמה אנשים ביקום.
בשביל זה לעבוד?
לשמח אנשים זה נפלא, כן, בשביל זה כדאי לעבוד כל יום ולהרגיש את חדוות היצירה. לספק את תשוקת הליווי העסקי שלי, את תשוקת היצירה, את ההרמוניה הסופית – זו מתנה בשבילי. איפה הכל מתנגש? כשהדברים שאני נהנית מהם מהווים גם פרנסה, ואז איש התנגשות בין כמות לאיכות. התנגשות ביני לבין אלו שגובים מחיר נמוך (למה את כל-כך יקרה) וטוענים שהם מספקים את אותו שירות (נו, אי אפשר להתווכח עם הבטחות), ובסופו של דבר הם זוכים בכמות, ואני מסתפקת באיכות.
תיסכול משותף
מגיע כשמתקשרים אלי ומבקשים שאתקן כל מיני דברים באתר שנבנה לפני זמן קצר אבל מי שבנה אותו נעלם / העביר את העבודה לאוקריאנה / מוכן לעזור בתנאי שיקבל עוד תשלום גדול על כל חיטוט קטן באף…. ואז אני נכנסת לאתר, שומעת כמה שילמו עליו ורואה כמה הוא שווה באמת, וחושבת כמה אני פראיירית בעולם הזה, כמה אני לא מסוגלת למעשי רמייה ועבודה בעיניים, ורואה איך אחרים מתעשרים בלי בעיה ואני לא. זה מתסכל.
הנחמה לא באמת נחמה
להגיד לי שהטוב מביא טוב – נו, באמת, אנחנו כבר יודעים שבעולם של היום זה לא באמת עובד, או לפחות לא עובד ברמה כלכלית. או להגיד לי שהם יסבלו אחר-כך כי השם שלהם נפגע, גם זה לא ממש חשוב, אני דוקא מעדיפה שאנשים במקצוע שלי ישמרו על שמם הטוב כדי שלא אתקל בלקוחות פגועים וחסרי אמון בהמשך. זה מעיק עלי להסביר שאני עובדת אחרת ואפשר לסמוך עלי. מעצבן אותי שאנשים מוציאים סכום ניכר על עבודה מחורבנת, בטוח שזה מעצבן אותם גם כן, והם מאבדים אמון במערכת, אני מצדיקה אותם, זה הטבע האנושי.
הטוב בסיפור
אני אוהבת את מה שאני עושה
אני מקצועית עם נסיון של 12 שנים כבר (וואוו, 12 שנים בונה אתרים, לא להאמין)
התוצאה תמיד מרגשת אותי, התרגשויות זה טוב
אני פוגשת אנשים מכל הסוגים, מה שהופך את החיים שלי למעניינים ביותר.
אני שומרת על אופטימיות מתמשכת בתקווה שהאופטימיות תנצח.
