שינוי הוא הדבר הכי קבוע בחיים
אומרים משנה מקום משנה מזל, ואני לא רוצה לשנות את המזל שלי, דוקא טוב לי עכשיו איפה שאני נמצאת, אבל כן רציתי (כבר שנה בערך) לשנות את המראה שמולי כשהמבט זז מהמסך הצידה.
פינת העבודה שלי היתה בפינה כדי שאוכל לשים לוח עם תזכורות, לוח עם פתקאות, כך שהתמונה תהיה ברורה גם בשעות של עירפול חושים, של בוקר מוקדם או של עומס לא צפוי.
אכן קיבלתי בהירות יחסית, אבל גם ג'ננה בראש כי להזיז את המבט מהמסך ולראות עוד עבודה לא ממש מעורר השראה או מנוחה לעיניים ולמוח, ובכל זאת לא שיניתי כלום, כי… כל התירוצים כשרים.
לקח שנה, כי כל הזזה במרחב האינטימי (זו מילה יפה להגיד שמרחב העבודה קטן ומצומצם) דורשת התעסקות וזמן, ובעיקר מצאתי תירוץ – אני רוצה שולחן חדש בשבילי. שולחן חדש זה לא עניין של ללכת לחנות ולקנות (כי מה שאני רואה בחנויות לא מתאים לי או לא מתאים לכיס, אני אוהבת לא שגרתי) אז שלחתי בקשה ליקום – כלומר אמרתי לעצמי שאני מחפשת שולחן, ועזרתי ליקום למצוא לי אחד, כלומר – גלשתי במקומות שונים ברשת וחיפשתי לי שולחן, ואז הוא הגיע.
לשלוח בקשה ליקום פירושה להאמין
שהתשובה כבר קיימת, רק לוקח לה זמן להגיע.
לוח גדול של עץ מייפל מעובד להפליא, יציב, יפה, עם הסטוריה טובה, ובעיקר – מאנשים טובים ויפים שמסרו אותו הלאה ואני הגעתי לקבל. היה אפילו בונוס של שני מדפים תואמים, שקיבלתי בתודה גדולה, וזה היה הסימן שאפשר להתחיל.
לרוקן את כוורת הספרים הענקית כדי להזיז 30 ס"מ הצידה היה החלק הראשון, לנקות את האבק מכל הספרים, (אפצ'י… אפצ'י…) למצוא אבידות שנתקעו ברווחים, ויצורים קטנים שרצו מצד לצד בפאניקה כי שיניתי להם את המרחב הקיומי שלהם (ואני בכלל לא ידעתי שיש לי חיות מחמד בבית).
להוציא את השולחן הגדול, ואז לרוקן את הארונות כדי להזיז אותם (וואי, כמה שטויות אני צוברת אפילו שנדמה לי שלא!) ולכסות את כל הבית בבלגן מטורף שמחייב דילוגים עליזים בין ערימה אחת לשניה כדי להגיע למטבח לשתות כוס מים. אני אוהבת בלגן! הוא שלב אחד לפני סדר, ושלב צבעוני במיוחד (בני המשפחה שלי לא שותפים לאהבה הזו, אבל הם מתרגלים… או שלא…). השלב הבא – להחזיר הכל למקום עם שחרור כמה חפצים מיותרים שכבר כמה שנים מחכים לשחרור הזה. שלב שעוד לא נגמר, אבל בהחלט בהתקדמות מרשימה, הרצפה כבר נחשפה שוב להליכה בטוחה בין החדרים. ובינתיים –
הרגע הגדול והחשוב הגיע – השולחן עבר למקומו החדש, מדף הותקן מעליו, המחשב שהיה בגלות בפינת האוכל הובא בכבוד רב למשרד שלו, חיבור לכל מזונות החשמל והרשת שיעבוד (מישהו צריך לעבוד כאן), כסא הונח ליד השולחן ו… התישבתי ובהיתי בשמחה בנוף, זה כל מה שרציתי!
הגשמה של שינוי היא התחלה של קבוע חדש
זהו, מולי חלון ונוף ים (כן, גם גג ודוד שמש אבל מי רואה את זה), רוח נעימה וריח של חופש, כל האבנים שלי מונחות באור סוף סוף, אחרי שנחבאו על מדף מוצל ושתקו בחושך, ואני מעבירה מבטים מהמסך לנוף עם חיוך מטומטם על פני.
כן, יש עוד הרבה דברים מפוזרים מסביב, אבל אני כבר במקום החדש, מטר אחד מהמקום הישן אבל מטר חשוב מאין כמוהו. ואומרים שהאורך לא קובע…
כל שינוי מחייב הסתגלות. גם שינוי טוב.
אני כותבת על שינויים כי יש בהם פרדוקס תמידי:
1 – אני רוצה לשנות
2 – קשה לי להתרגל לשינוי
3 – ולכן אני מתעכבת עם השינוי, אפילו שברורה התועלת שבו.
4 – הפתרון שלי – אני יוצרת שינוי דרך משהו שגורם לי שמחה, ואז השינוי קל יותר.
השמחה הגיעה עם השולחן המיוחד, והשינוי פשוט התחיל, כל השאר המשיך ממנו.
