איך היא אמרה לי – יש לך המון ידע. ואני אמרתי – כן. סתם עובדה. אז יש לי המון ידע, זה לא אומר שצריך עכשיו להתרוצץ ולפזר כל מיני עיצות לאנשים רק כי אני יודעת. ומי אמר שאני יודעת יותר טוב מהם? אולי בכלל הם יודעים מספיק טוב ואני סתם מתערבת להם בדברים עם הידע שלי.
איך היא אמרה לי – הם ממש עצלנים, הם יכולים לעשות הרבה יותר עם אוצרות הטבע שלהם, אבל הם לא מזיזים את התחת, ואני אמרתי שאולי טוב להם ככה כי אין להם מלחמות, אין להם מאבקים, הם חיים פשוט וטוב להם ככה, שקט להם. אז היא אמרה שאולי אנחנו פשוט מתרוצצים כמו עכברים מורעלים. אולי זה באמת מיותר.
איך היא אמרה לי – להיות דתיה לא נותן מסגרת יותר נוחה כמו שנראה לך. להיות דתיה פירושו כל בוקר להחליט כמה אני מתפללת ומתי אני מפסיקה, כמה אני בתוך המצוות ועל איזה אני מוותרת כי שם הגבול לחזור לדברים האחרים בחיים. אני מחפשת את הגבול הנכון כל יום מחדש, שבו לא ארגיש אשמה שהפסקתי כי יכולתי עוד קצת, שבו ארגיש נכון עם החיבור שלי למעלה.
איך היא אמרה לי – אדם מחובר לשורשים שלו. כל חברה חדשה שלך תסתכלי על ההורים שלה ותדעי שלשם היא הולכת. מעט מאד אנשים מצליחים להתרחק מהקוד המשפחתי, לטוב ולרע. חלק גדול מהמסתוריות נעלם כשאת רואה מאיפה היא באה. מספיק ארוחה משפחתית אחת עם ההורים כדי להבין כמה שינוי היא הצליחה לעשות עם עצמה, ואיפה המלחמה הפנימית שלה תמשך כל החיים כדי לשמור על השינוי הזה.
איך היא אמרה לי – את שם בשבילי גם כשאני לא יודעת שאת שם בשבילי, וזה משאיר אותי תמיד לא לבד (אני חשבתי שלפעמים דוקא אני זו שלבד, והלבד הזה מתבקש כי צריך קצת שקט כדי להיות יחד עם אחרים). היא אמרה שהיחד שלי איתה נותן לה בטחון, לא צריך לדעת יותר מדי לפעמים, אלא רק להרגיש יחד.
איך היא אמרה לי – אז מה אם אמרו לך שאת צריכה לבחור במקצוע אחד וזהו. לא תמיד צריך לבחור, אפשר לעשות כמה דברים יחד, אבל יש לזה מחיר. לכל דבר יש מחיר, ולפעמים הוא אפסי לעומת מה שאת מקבלת. כדאי ללכת לפעמים נגד הזרם, את יכולה למצוא שם את מה שכל האחרים מפספסים.
כל יום חוכמה נשית אחרת,
זרם אינסופי שלא יגמר, איזה מזל,
רק צריך להקשיב.
