הם רצו פסיכולוגיה.
אחרי יום של חיבורים ראשונים והבנה שלפחות משהו אפשר לעשות מלבד הפיזי, ושהמשהו הזה כרגע אפשרי רק עם מי שנמצא במקום (כלומר פסיכולוגיה) שאלתי בקבוצה שלהם מה הם רוצים ואפשר לראות את כמות ההצבעות…
זו היתה הפעילות הראשונה שאירגנתי, לצד תשובה לגבי לק ג'ל, מפה להתמצא במרחב, ומציאת חדרים מתאימים לכל דבר שעולה מחוץ ללו"ז (תרפיה באמנות, חדר למחשבים שנתרמו, איפה אפשר לעשות ישיבה, איפה יכולה להיות רופאה שבאה בהתנדבות…) וכמובן התאמת פתרונות לבעיות חדשות שצצו להן בלי הפסקה.
הלו"ז הראשון התחיל עם פסיכולוגיה, ומהר מאד היה ברור שיש מלא פסיכולוגים שרוצים לעזור, אז הכנתי טופס הרשמה בגוגל כדי לעשות סדר, טופס שהתחיל מיד להתמלא באנשים טובים שרק רוצים להגיע.
הקטע עם פסיכולוגיה שזה חייב להיות מקצועי עם תעודות, לא התחום שלי, אז באופן טבעי שרי שהתחילה את המהלך יחד עם נעמי וליאור לקחו על עצמן את מה שהממשלה היתה אמורה לעשות, ונישת הטיפולים עברה אליהן, יחד עם פניות רבות נוספות שהמשיכו לזרום. אני לא נכנסת בכלל לקטע הפסיכולוגי, רק יודעת שנעשתה שם עבודת קודש של הימים הראשונים, אם במרחב שבו היו האנשים או בשיחות אישיות וביקורים בית אצל אלו שפחדו לצאת מהחדר.
אני ראיתי על האנשים את השריון, המעטפת, את הכוח והמאמץ להחזיק הכל יחד. ראיתי את הרגע שבו זה נשבר כשפתאום נבהלו מאזעקה שהיתה בגבול הצפון, כל-כך רחוק מאיתנו שאנחנו בכלל לא מתייחסים לזה, אבל הם רצו למקלט עם חרדה מתפרצת של ילדים ועוצמה מחזקת של הורים, שבבת אחת חזרו להיות מי שהם שם בדרום, יציבים ותומכים ונושמים בשביל הילדים שלהם, ואחרי זה מתפרקים לאט בצד בלי שרואים.
וככה זה המשיך, על כל חוסר נמצא פתרון, וזה השתלב באתר שכל יום התפתח יותר ויותר.
למשל טיפוי מגע:
מלא מתנדבים ורואי אחד, שאירגן את כולם במיומנות מופלאה של איש מקצוע שעושה את זה כבר שנים. 64 טיפולים ביום (8 עמדות למשך 8 שעות!) והיה צריך להרשם, אז יצרתי עוד טופס גוגל פתוח ואנשים נרשמו ומילאו אותו, עם קצת בעיות בהתחלה ואחרי זה במהירות שיצרה סדר ונוחיות אוטומטיים שאיפשרו מלא טיפולים כמעט בלי פיספוסים.
היה קטע שאין רופא מקומי, אז רופאות משפחה התנדבו להגיע. הודעה אחת באתר על שעתיים שהיא תהיה, ונוצר תור של אנשים ממש כמו בקופת חולים… איכשהו מצאנו חדר, הבאתי את מיטת הטיפולים שלי שהפכה למיטת רופאה לשעתיים, כמה כסאות פלסטיק בחוץ ופינת המתנה, ותוך כמה דקות נוצר מרחב שקופת-חולים יכולה להתגאות בו. למרבה המזל תוך שבוע גם קופת-חולים אכן התגייסה לתמונה, רופא התחיל להגיע כל יום וגם אחות, עם עוד שירותים שפורסמו באתר לטובת הכלל.
מצאתי שבכך כל הכאוס לפחות יש תקשורת, ולא רק ווטסאפ שזורם בקצב מסחרר עם מלא הודעות שנעלמות ומתחלפות ונשכחות, אלא תקשורת יציבה שמאפשרת לשלוח רק קישור אחד לדף שלהם, ובתוכו יש כבר מה שצריך לדעת, כל מה שעשיתי היה להוסיף מדי פעם כפתור צהוב חדש, כזה שמוביל לדף מידע חדש בנושא מסויים, כמו למשל דפי הרפואה, רווחה, מטפלים, סדנאות מקומיות ועוד…
הנה כמה דוגמאות ובפרק הבא – על הפעילות. המון פעילות.
