סיפור אמיתי ומוסר השכל שאומר כמה חשוב להשקיע בעצמי
הכוונה להשקעה במקום הפנימי הזה שאני תמיד דוחה לזמן ש… כשיהיה זמן, ואיכשהו לא מצליחה להגיע לשם כי הכל קודם לעצמי, עד שמגיע הרגע של עומס יתר והתובנה חוזרת לחלחל ולשנות. הנה הסיפור:
לפני כמה שנים הגענו לרומניה והתארחנו בפנסיון עם בעל בית מקסים ונואש למדי, שהגיע כדי להחליף את אבא שלו, וכי לא הלך לו במקום אליו עזב כדי להתקדם.
דיברנו, התיידדנו, הצענו כמה עיצות עסקיות (למסעדה שכדאי לפתוח גם לקהל הרחב ולא רק לאורחים, לפרסום בנישות מיוחדות, לשיפורים קטנים בניראות ובתיפעול ועוד ועוד), ואפילו התכתבנו לאחר מכן קצת במייל, עודדנו והתפעלנו מהנחישות שלו.
לפני שנה ביקרנו שוב.
הפנסיון שוקק, האיש שמח על הפרנסה אבל נקרע מרוב עבודה, ממורמר על המשפחה שלא ממש עוזרת, האישה שקובלת על היעדרותו, מחשבות על פרידה מצידו, עייפות גדולה וכאבי גב רציניים.
שוב שוחחנו ושוב עודדנו והראינו כמה אפשרויות להמשך. בעיקר אמרנו לו שהוא חייב להפסיק את המירוץ המטורף כי העסק כבר זורם ומרוויח, אבל הוא חייב לתת לעצמו חלק קטן בשעות היממה שיהיה רק עבורו, והמשפחה – זוגי הגאון אמר לו שגירושין בכלל לא בעניין, שהבת כבר גדולה והגיע הזמן לעוד ילד/ה.
היו עוד רעיונות שססבו בעיקר סביבו ולא העסק, לא המשפחה, לא האישה. רק הוא.
עברה עוד שנה ובן זוגי אמר שחייבים לנסוע לשם שוב.
עניתי שחופש מבחינתי זה לנסוע למקומות חדשים, אבל זרמתי איתו כי הוא יודע (מתקשר מופלא).
האיש פתח בפנינו את ביתו והוא מחייך, נראה נפלא, מחבק את אשתו ובזרועותיה ילדה בת חצי שנה (!) (חישוב פשוט מראה שהוא הקשיב ומיד עשה…) המקום מלא אורחים והמסעדה פועלת באופן מדהים.
- הוא הפסיק לעשן, התחיל להתאמן בהרמת משקולות ומהר מאד פתח מרחב כושר אצלו בפינה בפנסיון ("פינה"… ציוד שלא מבייש חדר כושר מכובד!). הוא נרשם לתחרות הארצית והגיע למקום שישי!
- אשתו אחראית על התפריטים, יש לה שתי טבחיות שעובדות שם, יש אירוח של אירועים כל סוף שבוע, ובשבוע שהיינו – אפילו שני אירועים במקביל.
- הבת שלו התחילה ללמוד טניס ומצליחה מאד, מנצחת גדולות ממנה בתחרויות ארציות.
- והתינוקת – מקסימה ומתוקה, מחייכת לכל העולם.
הוא מתאמן 3 שעות כל יום כי בקרוב תהיה שם תחרות, לדבריו הפנסיון מתנהל גם בלי שיש מישהו בקבלה, הוא משאיר את המפתחות ומי שמגיע פשוט מתקשר אליו (כמו שאנחנו עשינו) והוא בא בחיוך. יכולים גם פשוט לקחת מפתח ולהכנס לחדר, לעזוב בלי לראות אותו כי הוא עסוק, המקום מתנהל מעצמו.
פלא פלאים! (זה ברומניה… לא לשכוח).
החזון שלו לזמן הקרוב –
הוא זוכה באחד מהמקומות הראשונים של תחרות הגמר לגברים שריריים (אין לי מושג איך קוראים לזה) ברומניה השנה.
הבת שלו זוכה בתחרות הטניס באחד המקומות הראשונים.
ואם שני אלו אכן מצליחים – אשתו הולכת למאסטר שף ברומניה ומשתתפת בתוכנית.
והפעם הוא זה שנתן לי השראה, כי הוא
– הקשיב
– ועשה
– והצליח.
הפעם סיפרתי על הלחצים שיש לי כאן, מציאות קשה, עבודה, לימודים, תירוצים של זמן שחסר… הוא אמר לי –
"נו, עכשיו את שוכחת לקחת זמן לעצמך!
מה שאמרת לי תעשי לך, תזכרי מי את,
אחרת תיראי כמו שנראיתי לפני שנה".
מעבר להתרגשות, לאירוח המדהים (לא הסכים שנשלם), למתנות שהחלפנו, לדברים אחרים שעלו כי יש עוד המשכים, מעבר לכל זה אני עדיין שכחתי את עצמי, כי בזמן שהיינו אצלו התחילו צרות אחרות שהסיחו את הדעת.
אז עכשיו אחרי חודשיים וקצת נזכרתי, אני מזכירה לי וכותבת כאן כדי לתת השראה – תזכרו מי ומה אתם, וכמה אתם חשובים, קחו לעצמכם זמן על חשבון כל הזמנים האחרים שנראים יותר חשובים, כי אם תהיו לעצמכם לפחות קצת כל יום –
– העסק ישגשג עוד יותר,
– החיים יחייכו עוד יותר,
– המשפחה תרויח אותכם בגדול,
– ואתם – תרוויחו את עצמכם חזרה.
לקינוח, הנה מה שהזכרתי לי יום – שאני אוהבת לתפור ושבא לי מכנסיים אבל לא סקיני, אז מצורפת תמונה של התוצר הגולמי שמחזיר אותי לחיוכים שלי – הרחבתי את המכנסיים הסקיני הצמודים החונקים והפכתי אותם למשהו נוח להפליא (כמו שעשיתי בשנות ה-70 אבל בלי להרחיב למטה יותר מדי) ועכשיו מצחיק לי, נוח ומחוייך, ואולי פתחתי אופנה חדשה 😀
