קודם כל התשובה –
אנחנו באמת תקועים.
("אנחנו" פירושו אני וכל מי שמזדהה איתי ברגע זה.
לא, לא אתם, אתם משוחררים לגמרי. כמובן!)
רובנו, לפחות, מוצאים את התקיעות מהנה ביותר,
לא צריך לזוז משום מקום לשום מקום,
לא צריך לשנות (אוף השינויים האלו)
והכי טוב – יש את מי להאשים.
את מי נאשים?
את כולם!
מזג אויר, אנשים, אוכל, לילה, בוקר, שינה, עירות, חברים, אין חברים, צחוק, עצב, הכל…
עוזר להאשים מישהו?
כן! בטח! זה מנקה את המערכת מכעסים מיותרים ומתגלה כחסר משמעות לחלוטין, אבל צעקנו והאשמנו. הכי טוב כשאחרים אשמים.
עוזר להאשים מישהו?…
טוב, לא ממש, כי אחרי הכל נשארנו תקועים בדיוק באותו מקום.
לעשות עם התקיעות הזו משהו?
- אפשר להשאר. מה יש, מותר לפעמים להתקע.
- אפשר לנסות לצאת, אבל זה דורש לעשות משהו, אז בינתיים נשאר ככה.
- אפשר להשתעמם מהתקיעות, אז יום אחד משחררים איזה בורג קטן ובודקים מה קורה.
זה מה שעשיתי היום, שחררתי בורג. שלחתי מייל.
סליחה, מה השטויות שלך, מייל אחד יוצר שינוי?
בטח, הרי אם פרפר אחד בניו-זילנד גורם להוריקן בישראל, אז ברור שמייל אחד שלי יזעזע את העולם, או לפחות את העולם שלי… בטח שלא את שלכם, אבל אני בחרתי סוף סוף לעשות משהו, קטן ככל שיהיה, ואני גאה בעצמי שהנה הזזתי את התחת והבאתי את עצמי לכתוב וגם לשחרר.
למושג שחרור יש כל מיני קונוטציות (הקשרים) אבל נסתפק בזה הסולידי והפוליטי הנכון.
אגב, יש הרבה כתוב שמחכה לצאת, סתם נתקעתי ולא היה לי חשק לכלום,
רק הסתכלתי מהצד וקיטרתי שהצד הזה משעמם ולא מביא אותי לשום מקום
חוץ ממנוחה כפויה.
פויה.
ולסיכום איך אפשר בלי המלצה להיום,
כי אם כבר הגעתם לכאן אז למה לא להיות טובה ולתת משהו –
התרגיל היומי
1. תנשמו שלוש נשימות עמוקות,
לא לחפף, הנה כבר:
– אחת….
– שתיים……
– שלוש……….
יופי
2.
תצבטו את קצה האף
שלוש פעמים
תוך קימוט הגבות למרכז
3.
תפסו את קצות האוזנים
ומישכו הצידה
תוך נשימה עמוקה
4.
אז תרימו ידיים
גבוה למעלה
ושחררו אנחה מעומק הלב (בפולניות בבקשה, לא אנחה סתם).
5. ומאחר ולקחתם אותי ברצינות רבה ועשיתם הכל, עכשיו אתם בטח מחייכים.
המטרה הושגה – להתחיל את הבוקר בחיוך!
