שוטף עם הפתעות

ערימת כביסה על הספה,
רצפה שמחכה לניקוי כבר כמה ימים,
מדרגות שצריך לנגב,
קן דרורים ישן שהוצאתי מתחת לרעפים, ועכשיו צריך לבדוק מה עושים כדי שלא יחזרו לשם,
וילון חיצוני שצריך לתלות. כבד. להזמין צינור דק…

קמפיין חדש, יום צילומים, איפור, לבוש (מה ללבוש) מסר עמוק/חדש/מרגיז/מפתה/…/…/…/
מיילים לשלוח, דברים לכתוב, תשתית להכין, קשרים לקשור,
לתכנן נכון, לתפור משהו, לכתוב משהו…

ואז – שוטף.

כל יום והשוטף שלו, טלפונים, מחשב, יצירתיות, עבודה, הפסקה… מה שיש וחוזר על עצמו בסדר כזה או אחר, בעיקר התחייבות שלי ללקוחות שלי, אלו שנבחרו בקפידה להיות לקוחות שלי, ולכן הם מקבלים יחס אישי מעל ומעבר לכל תשלום שהוא, אכפתיות ללא גבול (כמעט).

העסק שלי הוא לקדם עסקים של אחרים.

אבל… העסק שלי (הפרטי) הוא גם עסק שצריך קידום.

אבל להתחיל להכניס קמפיין שלם לתוך המערך היום-יומי – חתיכת חבילה גדולה שנכנסת כהפתעה לתוך השוטף. ומה שעוד ברור, לבד קצת קשה להכיל גם את השוטף וגם חשיבה מקורית ויצירתית שמוכנה לא להתפשר על תוצאות, ומוצאת דרך התנהלות נכונה לשלב הכל בעיסוקים הרגילים בכל החזיתות.

הברירה הראשונה הכי קלה – לקחת מישהו שיקדם אותי כמו שאני מקדמת אחרים.
הברירה השניה – לקדם את עצמי לבד.

ברור שבחרתי בברירה הראשונה, פניתי במשך זמן כל פעם למישהו נפלא אחר, אבל באופן מפתיע התהליך חזר על עצמו – אחרי שבחרתי מי יעזור לי, איכשהו היקום שינה את פני הדברים וזה לא הצליח (כמה פעמים, כל פעם בגלל אירוע טבעי לחלוטין שלא קשור באף אחד מהצדדים), ולכן –
כדי לא להתעכב יותר, הגעתי למסקנה לבדוק את עצמי, לראות איך אני יכולה לקדם את עצמי בלי להיות מעורבת בתהליך באופן אישי.
מאתגר ביותר!

כך שהשלב הראשון הוא לגלות באופן מפתיע שהמחסום הראשון העומד בפני הוא –

ללמוד איך לשלב את השוטף עם החדש.

אין לי פתרונות (כי כרגע אני פשוט עובדת יותר שעות, קודם הלקוחות ואחר-כך אני).
במיוחד עכשיו אין לי פתרונות (כי אני גם בתוך חגיגות משפחתיות שממגנטות זמן ותשומת לב).
והכי חשוב – לא תמיד צריך מיד פתרונות….!!!

מה שעכשיו לעצמי הוא מה שהרבה פעמים אני עושה עם הלקוחות שלי – אני עוצרת ומתבוננת.
רגע אחד לנשום,
להבין מה התמונה מול העיניים,
ואז לנשום שוב ולהתחיל להעביר את המשקל קדימה.

אז היום זמן לנשימה, במיוחד כי סוף שבוע ואפשר לנוח,
ועוד יותר במיוחד – כי בזמן שהמייל הזה יוצא אני לפני שמחה אמיתית שנחגגת היום.

בשבוע הבא מתחיל בלגן אמיתי מרגש,
אני רק אגלה שהוא כרוך בצילומים, איפור, תלבושות, טקסט… כמו שמעולם לא עשיתי.
אם התוצאות יצליחו אז הם ישתלבו בהפתעה העתידית, זו שמפתיעה אפילו אותי.

אז היום – לנשום ולשים לב לנשימה
רק עכשיו לנסות שלוש נשימות מיוחדות (קודם לקרוא ואז לנסות):
– לעצום עיניים
– לשאוף אויר ולהרגיש איך זורם לתוך הגוף עד קצות התאים הכי רחוקים, מעקצץ על פני העור,
– ואז חוזר ויוצא החוצה בנשיפה איטית.
כמו אור כסוף – ממלא את כל הגוף בריחוף קל,
ככה שלוש נשימות מלאות…

ואחר-כך לחזור למציאות סוף השבוע,
ברגוע.