ככה היא אמרה לי אחרי דקות ספורות של שיחה,
שהתחילה במשפט טעון שאומר כמה היא לא בסדר,
לא עשתה מה שחשבה שתצליח לעשות בשבוע, המשימות התרחקו במקום להתקרב.
אמרתי לה כל מיני דברים,
היא אמרה את מה שיש לה להגיד,
והעיקר הוא שעכשיו יש ידיעה שהיא בסדר גם אם לא עשתה מה שתוכנן,
התוכנית גמישה והחשיבות של התחושות שלה גבוהה בדיוק כמו חשיבות התאריכים שנקבעו,
או כל עניין טכני אחר שאומר מה התוכנית ומה לעשות.
יש ימים כאלו – ימים של הפסקה, לפעמים שבועות לפעמים חודשים…
זו דרכו של עולם, הפסקה היא שלב טבעי במהלך העסקי של החיים, גם האישי.
אז יש המשכיות של עבודה ולו רק מתוך התייחסות לזה שעכשיו הפסקה, אחר-כך ממשיכים.
בדרך אני כל פעם מחדש מגלה איך העולם הטיפולי גולש לתוך ליווי עסקי,
התובנות שעולות מתוך טכניקות טיפוליות, הן בדיוק במקום לתת משמעות למה שקורה בעסק,
לשקף תמונת מצב מזוית קצת שונה שנותנת הבנה לגבי ההפסקות, העיכובים והעיקר – להיות בסדר.
בסדר לשחק סוליטר, סודוקו, כל בהייה אחרת במסך, לעשות מדיטציה דיגיטלית…
השלב הבא של המשך יגיע מיד לאחר שמכסת המנוחה תתמלא ויתחיל לשעמם.
