"אני נועה ואני מכורה למסך"…. כבר לא!…
כבר שנים שאין לי טלויזיה בבית.
לא יאומן כמה אנשים קוראים לי "אמיצה"…
אני לא ממש מבינה למה חושבים שיש בזה אומץ, אבל אני שמחה לקבל מחמאות אז לא ממש מתעמקת בזה.
בכל מקרה, לא צריך להיות אמיצה, צריך דוקא להיות פחדנית ולנקוט עמדה.
יש כמה דברים שהטלויזיה עשתה לי, חשפה את החולשות שלי והשתמשה בהן כנגדי. נכון, לא היה בזה שום דבר אישי, הטלויזיה היא רק מכשיר, אין לה אישיות / רצונות / פעולות מודעת, אלא שאני מעדיפה להתייחס אליה כאל מי שגרמה לי דברים, כך אני יכולה לפעול חזרה.
מה קרה לי כשהיא היתה אצלי בבית:
- בהיתי ומוססתי זמן בלי לשים לב.
- האמנתי לשטויות / שקרים / שטיפות מוח.
- התמכרתי. ואני מה זה טובה בהתמכרויות… נסחפת ונהנית מכל רגע עד ש…
כשהבנתי שהתמכרתי הבנתי שיש כאן משהו ממש ממש לא טוב, אבל להגמל מההתמכרות היה קשה להפליא, ולכן לא ניסיתי אפילו, כי לצד כל החסרונות האלו היו המון יתרונות ובעיקר הנאה.
מתי הטלויזיה יצאה מהבית, או בעצם – נותקה מהמקורות?
כשנכנס משהו אחר לחיים.
אגב, זו השיטה הכי בטוחה להצליח להגמל מהתמכרויות – למצוא תחליף ראוי וטוב שיתן אפשרות חדשה ופחות מזיקה. כל אחד יכול למצוא משהו אחר שיעסיק אותו יותר טוב, וזה לא ממש משנה כרגע, הכי חשוב – שהטלויזיה יצאה וההתמכרות לאט לאט עברה, גם ההאזנה לשטויות, לשטיפות מוח, לכל הדברים שאני לא מאמינה להם ובהם והיו שם. בלי שאוכל לשלוט בזה, נחשפתי למגוון עצום של שטויות, והתחלתי אפילו להאמין שככה זה (או חלק מזה) אכן באמת.
זה היה שלב ההתפקחות
ההבנה שמלעיטים אותי במה שרוצים שאחשוב, מראים לי מה שרוצים שאראה, אני יכולה לבחור לנדוד בין הערוצים, אבל תמיד אתקל באותה בינוניות שפונה למגוון הרחב ביותר של הצופים (רייטינג המלך הקובע) ואבזבז את זמני היקר על שטויות, על פרסומות, על מה שאחרים חושבים, במקום לתת למחשבות שלי להיות בנוכחות מלאה בתוכי.
אז אין לי טלויזיה, במקום זה יש לי כל מיני דברים אחרים:
- יש לי יותר זמן ליחד משפחתי, זוגי.
- יש לי זמן לחשוב (לא תמיד זה טוב, אומר הזוגי שלי באירוניה קלה).
- החשיבה שלי פחות מושפעת משטיפת המוח שעל המסך, עצמאית יותר, לפעמים.
- אני מנותקת מסטיגמות, לפעמים עד כדי בורות חברתית מביכה.
- אני לא מכירה את הכוכבים שחוגגים על המסך היום (אוי לבושה).
- אני מאזינה לחדשות ברדיו, רואה מה שמתאים לי באינטרנט.
- אני כן מחוברת למסך, זו העבודה שלי, אז אני מעודכנת במה שמעניין אותי.
- הערב פנוי לדברים אחרים. היחד נקי.
יש עוד המון, אבל נראה לי שהתמונה די ברורה…
בחרתי להוציא את מסך הטלויזיה מהבית, בחרתי לשים מוזיקה ברקע, גלצ או גלגלצ, או לפעמים (קיבלתי רמקול ענק חדש מתנה ליומולדת מהבנים הנפלאים שלי, וספוטיפיי משלי…) לשמוע דברים שאני רוצה, ולא רק מה שהרדיו מציע לי.
נשארתי עם המסך הזה – עם המחשב, שמספק לי המון עבודה, חשיבה, אתגרים לא קטנים, ויותר מדי שעות מסך מכדי להתגעגע למסך אחר. וכן, עם הזוגי שלי (פריק מחשבים גאון) רואים סרטים לפני כולם, סדרות שרצות בעולם הממוחשב עוד לפני שהגיעו לעולם הטלויזיוני, בוחרים מה לראות ומתי, אם בכלל, כך שהבידור קיים, אבל בבחירה שלנו (נטפליקס, כבר אמרנו?).
אם אי פעם התלבטת לגבי הנוכחות הזו ששמו לך בסלון והתרגלת אליה, אז ההתלבטות נכונה, שווה לבדוק איך זה בלי (יש כפתור, פשוט מכבים, אצלנו היא עמדה כבויה שנתיים לפני שיצאה לחלוטין מהבית), ומגלים עולם חדש.
