אנחנו כמו דגים ברשת…
הוירטואלית, באינטרנט
מתחילים לבצע פעולות ישנות שנעצרו לפני חודשיים, אוספים את הקבוצות שנעצרו ומתכננים סוף סוף מפגשים מחודשים, לקוחות יוצאים משיתוק, מדינה אולי מתחילה לזרום קדימה, הכל בתוך הרשת שהתגלתה כאוצר בלום של מציאויות שונות.
המון זום, המון.
אפילו אני נכנסתי לזום, מצאתי שהמרחב מאפשר פגישות פנים אל פנים בצורה נוחה ונינוחה, למדתי להיות בצד החשוף של המצלמה ולא להתחבא מאחוריה, יחד איתי עולם שלם למד שלא נורא איך נראים, לא צריך להיות מושלמים, אבל כדאי להיות.
ככה ישבנו כל המשפחה ביום הזכרון וזכרנו את אבא שלי, אמא שלי הצטרפה אלי לזום ונהנתה לראות את כולם מולה, ואפילו היה יותר זמן מתמיד לספר סיפורים ולהעלות זכרונות, כי כולם מול המסך ומחוברים אז מנצלים את הרגע עד תומו.
ככה נרשמתי לקורס של שפת סימנים כי פתאום הוא היה אצלי בבית ולא צריך לנסוע כדי ללמוד (אני כבר בשלב השני, מזמינה את כולכם ללמוד, זה מעולה!). המון קורסים בכלל נפתחו, נוצר צורך חדש מחוייב המציאות – לסנן את הרעש… לבחור נכון, להבין מה מתאים ומה לא, ולא לפחד להחמיץ משהו אחר במקום, כי השפע רק עכשיו מתחיל.
הרגע הזה שברור שהתקשורת העולמית עוברת לפסים מקובלים – הפכה את עולמי הקטן על פיו.
מצאתי את עצמי מדברת עם קולגות בחו"ל ומקיימת פגישות פנים אל פנים שמעולם לא חשבתי בכיוון שלהם בכלל. באותה רשת הלקוחות החדשים והישנים פתאום הבינו את גודל החשיבות של הנוכחות הרשתית, להיות במרחב שכרגע הוא ברירת המחדל, ולהיות בצורה טובה. יש עסקים שאין להם שום קשר למסך, עיסוי נגיד, אבל עצם העובדה שהיתה נוכחות של המעסה ברשת, השאירה את העסק גלוי ונוכח, כך שלא היה צריך לחדש כלום, התקשורת נשארה כל הזמן, רק צריך היה לקבוע עכשיו פגישה מחודשת וזהו, כאילו לא הפסקנו אף פעם.
הרשת הזו מדהימה
לגלות שהכל מחובר, שדבר אחד מוביל לאחר, שאם פורשים את הרשת ו"מגגלים" קצת מצליחים גם לתפוס דברים שלא חשבתי עליהם והנה הם צצים, כי יש יותר נוכחות. כל הזמן היא גדלה הנוכחות הזו, בקצב מעורר השתאות. כל הזמן נולדים אתרים חדשים לאנשים שחיכו לזמן הנכון וגילו שעכשיו זה הכי נכון שיש. שילוב מוזר של זמן ופניות לא מתוכננים, עם צורך קיצוני להיות נוכחים, ואז הם פעלו ופועלים להמציא את עצמם ברשת.
אני כל-כך שמחה לראות את השינוי הזה
שנים אני אומרת שלשם אנחנו צועדים, שנים אני מציעה את הנתיב הרשתי, האינטרנטי, לאנשים שאני מכירה, אומרת כמה חשוב לשים נוכחות גם אם אינה פיזית, והנה היום אני לא צריכה לשכנע יותר. היום זה ברור.
שינוי מבורך מבחינתי, כי פתאום התובנות מגיעות בקלות, והתירוצים מתחילים להיראות טפשיים משהו. פתאום המושג – לא בא לי, אין לי זמן לבנות אתר, אני לא יודע מאיפה להתחיל… כל אלו זזים הצידה והמשפטים שמגיעים אלי זה – בואי תעזרי לי, אני רוצה אתר מהר, יש לי מושג וצריך רק להשלים אותו… איזה כיף!
שינוי של קורונה
כן, יש שינוי. מציאות ברורה יותר וחדה יותר. העסק פעיל יותר או משותק. אי אפשר להתחבא מהמשמעויות הנובעות מכך, וצריך הרבה יצירתיות כדי לצאת מהמלכודת שמשאירה את העסק הפיסי במצב של חוסר אונים. המסקנה העיקרית שלי בתקופה הזו היא הרשת המופלאה, און-ליין, אינטרנט, כל מילה שמתארת את המרחב האינסופי שמחבר קצוות.
זו לא תקשורת רגילה שבה אנחנו פסיביים, טלויזיה, מידע עיתונאי וכאלה, תלויים במה שנאמר ומנסים לבודד את האמת מתוך כל הזבל, אלא הרשת במיטבה, שמחברת אותנו לכל פינה בה אנחנו רוצים להיות. הדבר העיקרי הוא לרצות להיות, ואז למצוא דרך אכן להגיע לשם. פתאום יש יותר שקיפות, והשקיפות הזו טובה לעסקים הקטנים, אלו שתמיד מרגישים שקופים ושלא רואים אותם, אבל עכשיו יכולים לעלות לאויר גם באמצעים מאד דלים כמו זום למשל, ופשוט להיות.
החוזק של התקופה הזו הוא להיות כאן, וגם להיות שם – ברשת.
