הדרך לבנות אתר מהיר ועצבני

הולכת לאיבוד בעבודה

לפעמים אני כל-כך אוהבת את מה שאני עושה, שאני לא שמה לב לשעון,
לא שמה לב לדברים שחשוב לעשות,
וצוללת עמוק לתוך האתר שאותו אני בונה עכשיו,
הולכת לאיבוד בעבודה,
ביצירה,
בבריאה. (לברוא זה בריא!).

אני לא אגלה לאיזה אתר צללתי, כי הוא עוד בשלבי עריכה והכל, אבל אני כן אגלה שזה ממש לא בריא, ואני לא ממליצה לעצמאים שעובדים על דברים יצירתים כמוני לעשות משהו כזה.

יותר מזה, אני אצעק כאן בקול רם את כל מה שצעקתי לעצמי במהלך היום, אבל לא הקשבתי לעצמי וריחפתי בתוך מחשבות שעברו בין –
"איזו תמונה תתאים לדף הזה".. לבין "מה הצבע הנכון".. ובעיקר למחשבה החוזרת על עצמה – עוד קצת ודי! אני מבטיחה שאפסיק מיד אחרי הדף הזה/החלק הזה/השלב הזה בבנייה (הבטחות שלא שמעתי שהבטחתי. מסתבר).

זה לא הולך!

אני מכורה,
אני מתנהגת בחוסר אחריות משווע,
ואם הייתי שומעת את הצעקות שלי לעצמי זה היה נשמע ככה –

  • יש גבול!
  • יש זמן לכל דבר!
  • התנהלות עסקית צריכה להיות מחושבת ומתוזמנת נכון!
  • את מזניחה את אלו שפנו אליך ורוצים שתבני להם אתר (את מפסידה כסף כי לא סיכמת איתם כלום!)
  • מה תגיד זהבה מהבנק?
  • מה יגידו העצמות שלך אחרי שישבת כל-כך הרבה זמן על המחשב?
  • מה יגידו החברים שלך?

 

 

ואכן היום כתבה לי נשמה אהובה מסר קצר, שבמקרה הגיע בזמן והצליח להנחית אותי (לכמה דקות לפחות), הנה ככה היא כתבה –

"אני קפצתי רק לומר לך שזנחת את הקוראים האדוקים שלך ושאין כבר מייל יומי (או שבועי או מייל.)
מקווה שאת מרגישה טוב…"

 

 

 

זה בהחלט היה טילטול נעים, קודם כל כי ככה אני יודעת שיש לי לפחות קוראת אחת נאמנה שאני חסרה לה בתוך סלט המיילים היומי שלה, וחוץ מזה אני רוצה לראות בכך מחמאה שהמלל שלי לא כל-כך נורא כמו שלפעמים נדמה לי (יש הרבה מיילים שלא יוצאים כי אני מוחקת את מה שכתבתי לאחר שסומן כ"לא ראוי ומשעמם בעליל"…) וזו מוטיבציה חיובית להמשיך ולכתוב דברים משמעותיים.

אז חשבתי לתת כאן איזו עיצה משמעותית ויעילה להתנהלות עסקית נכונה אבל גיליתי באופן מפתיע שאני רוצה למרוד במוסכמות גם אם אני משלמת מחיר אמיתי במרד הזה. אני מורדת במוסכמות התבנית הקבועה ולכן אני קובעת כאן – שאני יצירתית ונסחפת לתוך היצירה, ואני אוהבת להיות כזו.
אין לי ספק שיש בינינו נוספים שמאסו בכל מה שהעסק מכתיב, שרוצים למרוד כמוני לפחות בחלק קטן ולא ממש מזיק, רוצים להרגיש חופש ושמחה בעשייה, לשחרר מעט את מוגבלות מסגרת התוכנית היומית המוכתבת מראש על… ידי, אני הכתבתי אותה… אבל כזו שבעצם מוכתבת מראש על ידי כל התוכניות העסקיות/הבנק/מס הכנסה/ביטוח לאומי/חובות ותשלומים שונים – כל מה שסביבי ולוקח את הכסף שלי, לא תמיד כדי לתת חזרה אבל כן תמיד כדי לגרום לי להמשיך ולעבוד בתוך מסגרות.

היום נמאס לי מהמסגרות האלו שמחייבות אותי לשמור על הראש מעל המים, אני רוצה לצלול לעומק היצירתיות וברור לי שאחר-כך אשלם על הצלילה מחיר נשימת עומק, אבל כרגע לא אכפת לי. אני חסרת אחריות, אני נהנית לבנות אתרים ולכן אני צוללת לתוך העבודה בלי חשבון. מה תעשו לי?
וואו, כמו ילדה קטנה שבועטת לעצמה בתחת ומרגישה גיבורה, ככה אני עכשיו.
לוקחת חופש מהשגרה שאני קבעתי לעצמי
מרשה לי להשקיע שעות במה שאמור לקחת ימים,
נוטשת לכמה זמן את ה"צריך עכשיו" ואת ה"מה יגידו" ואחר-כך אתנצל, זה ברור, אבל כרגע אני בונה משהו יפה ומרגישה כמו אלוהים קטנה שבונה עולם חדש קטן, וזה נעים. לכן מצאתי מה העיצה המשמעותית שאני יכולה לתת –

תרשי לעצמך, תרשה לעצמך, לפחות מדי פעם לצלול לעומק

לטובת היצירתיות,
לטובת תחושת האלוהות,
הבריאה.
זה בריא.

ולחזור למסגרות לאחר מכן, מתוך תחושת הישג על חופש קצר שלקחת לעצמך מחוץ למסגרת, ותוצאות נעימות לעין שנוצרות בעקבות החופש הזה. אני לא קובעת לי שעות יציאה מהמסגרת (אין לי שעות מוגדרות של הפסקה למשל) אלא מעיזה לקבוע שמתישהו תהיה הפסקה לא מתוכננת לצד כל הדברים שקבעתי מראש, ממליצה לך לנסות פעם אחת את הדרך הזו – עם אישור ובלי רגשות אשמה.

כן, זה פוגע לפעמים בעבודה, מזיק לפעמים לתזרים המזומנים הכללי, אבל שומר על הנשמה שלי בריאה. והנשמה שלי היא אני, היא מה שנותן לי כוח להמשיך בתוך כל הסחי מסביב, נותן שמחה ליצור עוד ועוד ועוד, ולדעת שאנשים מרגישים את השמחה הזו ובעיקר כך מגיעים אלי, דרך האנרגיה הנכונה שאני והאנרגיה הנכונה שמשתחררת עם החופש לצלול לעמוק וליצור באמת.

אנשים יצירתיים יבינו אותי, אני בטוחה, ולכן הנה המתנה שלי להיום –

אישור לצאת מהשגרה, אישור להתמכר ליצירה

אחר-כך נתחשבן כבר…

 

 

fav
קראת, נהנית ובא לך עוד?
יש כמה אנשים חכמים שנרשמו כאן ועכשיו מקבלים את החדשות שלי לפני כולם.
שווה לך להצטרף… רק להרשם (עם שם מדליק, לפעמים השם צץ במייל) ולשלוח.