קמפיין מקצועי

החלטתי להתנהל במקצועיות לשם שינוי, לפנות למי שבאמת מבין בפייסבוק לאורך שנים (וגם מכר) ולשם שינוי לוותר על אנשים שקיבלתי עליהם המלצות של חברים, אבל בלי המלצות של לקוחות שלהם. זאת אומרת – הסכמתי לעצמי לשלם קצת יותר, אבל להרויח פעולה שמניבה תוצאות.

והתוצאות לא איחרו להגיע – 

50 פונים שונים נענו למודעה, אם בהרשמה או בתקשורת אחרת שהתעוררה סביב אותה מודעה, וכולם נחמדים ביותר, רצינים ממש, להוטים לשתף אותי בסיפור העסק שלהם ולמה הם רוצים אתר.
אני נעניתי בשמחה וששון, הקשבתי ארוכות, עניתי לשאלות, סיפרתי סיפורים, ואז גם פניתי לענות לכל אחד בהצעת מחיר מורכבת ומותאמת באופן אישי, השקעתי זמן, חשיבה, רגש ונשמה כדי להתאים בדיוק את ההצעה שלי לצרכים של המתקשרים.

גם ההתפקחות לא איחרה להגיע...

גיליתי שעד עכשיו, מתוך עשרות המתקשרים, אנשים נפלאים ומרתקים ששמחתי לשוחח איתם (לא סתם הגיעו דוקא אלי), בעצם הרוב המוחלט רצו אולי להשמיע, אולי לרגע אחד לקבל תשומת לב, ואולי סתם להעביר את הזמן בשאלות שעלו ולהם עצמם אין תשובה, אבל מה שברור להם כרגע ש –
"זה לא בעדיפות הראשונה שלי להיום"
"ממילא אין לי זמן להתעסק באתר עכשיו"
"אולי תדברי איתי בעוד חודש"
"היועץ אמר לי לא להתעסק עם אתר בכלל, זה מיותר"
"אני לא פנויה לזה נפשית (נשים בעיקר)"
והיו עוד כל מיני רעיונות יפים, אבל בעיקר הבנתי שאני השקעתי המון זמן, ואין לי מיותר כזה, נתתי עדיפות ראשונה לאנשים שיצרו איתי קשר, ומסתבר שטעיתי.

כלומר – הקמפיין הביא הרבה אנשים, אבל המסר שלי לא היה מדוייק מספיק כדי להגיד להם –
זה לעכשיו,
לא למתישהו באופן כללי. עכשיו
עכשיו אני יכולה להכניס אתכם לרשימת הלקוחות המצומצמת שיש בבוטיק האתרים שלי, כי אני יכולה להכיל מעט כל פעם, ולכן אחר-כך אולי לא יהיה לי מקום בשבילכם וכולנו נפספס.

אז אני משחררת

אחרי כל שיחת טלפון, שלאחרונה נעשית מאד מדוייקת וממוקדת – רוצים אז טוב, לא רוצים אז לא צריך, אני לא אזכיר (ואנדנד) ואתם לא תרגישו לא נעים (כי חבל, באמת)… אני נכנסת למערכת CRM הנפלאה שלי, נכנסת לכרטיס הלקוח שיש בו מעקב על כל פיפס שקורה, ורושמת בתמציתיות –

"משחררת"

• משחררת את הנסיונות להקשיב יותר מדי כשלא זו הכוונה.
• משחררת את הטלפונים החוזרים שלא נענים, שמתנתקים, ששורפים זמן ברמות מדהימות, כי זה לא הזמן.
• משחררת את המיילים שנכתבים מתוך איכפתיות, ומתגלים כמיותרים לגמרי בשלב זה.
• משחררת את החיוך שעולה על פני אחרי כל תשובה שכזו (ההפתעה היתה רק בהתחלה, עכשיו זה צפוי מדי).
• ומשחררת את הציפיות שהיו גדולות –
  כמו 50 בועות סבון צבעוניות, שמתפוצצות אחת אחת ומפזרות סביבי רסיסי סבון ריחניים… וחסרי שימוש.

עם השיחרור הזה נכנס דיוק,
שאולי יעלה בפעם הבאה,
ועד אז – אני משוחררת.
איזו הקלה!