דחיינות זה מקצוע
אחרת אי אפשר היה להסביר איך יש כל-כך הרבה אנשים שמתמחים בו.
גם אני. לפעמים, דוחה את כל הדברים הלא נעימים שלא בא לי לעשות, משתדלת כמה שפחות…
ולכן אוזני קשובה לכל אלו שדוחים כמוני את מה שלא בא להם לעשות, ואם לדייק –
לא בא להם לבנות אתר.
לכל דחיינות יש דד-ליין
כלומר קו מת ——————- כלומר המקום שלא כדאי להגיע אליו בלי הכנה מוקדמת. הדד-ליין של השנה זה סוף השנה, ועכשיו עם כל הקורונה וזה שווה לא להגיע לדד-ליין אלא להתכונן אליו. היו כבר כמה גילגולים בשנה הזו וכמה הסתערויות על בוני האתרים כדי להספיק וליצור מרחב עסקי טוב בצורה המהירה ביותר ובאיכות הטובה ביותר, גילגולים שלא בדיוק התאימו למצב, כי לנו (מי שבונים אתרים) לא היתה אפשרות לתת מענה לכולם, אז בבשה ללמוד מניסיון, טוב?
הכינותי מראש
בסגר יש עצמאיים שמוצאים עצמם מושבתים ויש להם זמן, אבל מושבתים ואין להם הכנסות.
בזמנים רגילים פשוט משנסים מותנים ונכנסים לעשייה מוגברת / תוכניות חדשות / יזמות כזו או אחרת… אבל אנחנו בימי קורונה ולא משנה מה אנחנו מתכננים, הגזירות החדשות מדי יום משבשות הכל, אז נשאר רק להכין מראש לימים הבאים, כלומר לבנות אתר.
נכון שאני חוזרת על עצמי, ואני צודקת, ברור. הנה מה שקרה למירב אחרי שפתאום היה לה אתר (ואני גיליתי את הפירגון הזה באיחור ובשמחה). קל לזהות את הנוחיות הגדולה של המרחב הידידותי הזה, לא רק כדי להפנות לתוכן כלשהו, אלא גם כדי לגלות שפתאום האתר מהווה נקודת משיכה ללקוחות חדשים. תענוג גדול!
דחיינות יש בה משהו אחד טוב – היא נגמרת.
אז ברבאק – לגמור עם הדחיינות הזו ולהפסיק עם התירוצים, כי הכל זה תירוצים.
פשוט גשו לבנות אתר.
איתי,
עם אחרים,
ממש לא משנה,
כי הגאווה אחרי שהכל מוכן
שווה את כל ההשקעה,
וברור שגם התועלת העסקית, אין מה לכתוב על זה בכלל.
אתם יודעים איך להגיע אלי, לא שמה כאן שום טופס או טלפון, אני לרשותכם.
