כוחות הטבע

אין מה לעשות, פשוט אין מה לעשות, זה מתסכל!

בפעמים שכוחות הטבע מחליטים בשביל עצמם מה הולך להיות
מה נשאר?
הרגשתי כמה פעמים רעידות אדמה,
זה תמיד משאיר אצלי תחושת אפסות,
הענק זז…
כשהאדמה רועדת אף אחד לא יכול לעצור אותה,
רק לחכות שתרגע ולקוות לטוב.

קודם כל שורדים
אחר כך מסתכלים מסביב
ואז מתחילים להבין מה עושים הלאה.

רעידת אדמה מעוררת תחושות קשות של חוסר יציבות.
לא צריך רעידת אדמה כדי להבין את זה,
יש הרבה רעידות קטנות כמעט בכל יום שמביאות לאיבוד היציבות,
במיוחד למי שחי חיים "מעניינים".

בהדרכה למקרה של רעידת אדמה אמרו פעם להתחבא מתחת לשולחן.
היום אומרים לעמוד מתחת למשקוף, לצאת החוצה ולהתרחק מכל דבר שיכול ליפול עליך,
ומחר יגלו שצריך בכלל משהו אחר.
בינתיים המשותף הוא המחסה, המקום הבטוח, תחושת הגנה בזמן של חוסר אונים,
ואני אומרת שככה גם בחיים –

אם האדמה באמת רועדת
או אם החיים מביאים רעידות ומצוקות אחרות,
הנסיון שלי לימד אותי ואני מעבירה הלאה –

קודם כל לרגע אחד חשוב למצוא מחסה.
להזיז את עצמך או את המחשבה למקום אחר לגמרי,
רגע אחד להתאושש. לנשום. להיות ליד מישהו שמחזק.
אחר כך להסתכל מסביב ולהעריך את המצב,
ואז לפנות לעזרה.

שלושה שלבים שחוזרים על עצמם במצבי משבר וחוסר אונים
חוויתי כמה כאלה במגוון לא מבוטל, אני מעידה מנסיון ותסריט קבוע,
שקודם כל יש פגיעה, האדמה נשמטת מהרגליים, נופלים בחוסר שליטה.
ואז נוצר רצף אוטומטי של השרדות –

מחסה –
חיבוק, נשימה, לעצום עיניים ולחשוב על משהו טוב, לדבר עם מישהו קרוב,
כל מה שמרחיק לרגע ומאפשר להתחזק.
התבוננות –
בחינת המצב, להחזיר את השליטה – מעטה ככל שתהיה, לידיים שלך.
גם מעט הוא הרבה יותר מכלום!
עזרה –
זמן לפנות החוצה. בשביל זה יש חברים, אנשי מקצוע ואנשים טובים,
יחד לתעל את השליטה למצב של חילוץ, להגיע הביתה בשלום.

ליבי עם הנפגעים בנפאל,
והאנשים שלנו שם – שכולם יגיעו בשלום הביתה.
גם אלו שאני מכירה!