אתמול דיברנו על חירשות
חרשי ברזל מתחרשים מהרעש בסדנה
אז המילה חירשות מגיעה משם?
או מהמחרשה שהם עושים מהברזל
כלי ראשוני – שיצר צורך – שיצר מקצוע.
מה הוביל למה?
פעם הייתי שואלת את החכמים ומקבלת תשובות,
היום שואלים את גוגל ומוצאים את החכמים הוירטואלים.
לפעמים נוח לי להמציא את התשובות שלי, מי אמר שיש רק אמת אחת?
אז אני אומרת שחרש הברזל התחרש כשעשה מחרשה,
ולכן כל המילים הן בעצם מילה אחת שמספרת סיפור שלם.
ללהטט במילים זו אמנות, יש כמה אמנים כאלו שהשאירו בי חותם,
וכשהמילים בדרך כלל יוצאות מעצמן, כשלא צריך להתאמץ
אלו המילים הכי נכונות ש – אמורות להאמר – (עוד משחק שאפשר לבדוק)
כי בהן יש אמת אחרת שיכולה לקחת קדימה.
עוד נסיון –
הייתי במקום מלא רעש, לפעמים זו היתה מוזיקה ולפעמים מטרד רציני.
הייתי במקום מלא אנשים, לפעמים הייתי מוקפת ולפעמים בודדה לגמרי.
הייתי בספר מלא מילים ועכשיו אני קוראת אותו שוב כי המילים הלכו לאיבוד.
הייתי ערה וראיתי חלום שהיה מציאות הזויה.
שום מוסר השכל, יש ימים כאלו שבהם ההגיון הלך לנוח,
השאיר בבית שרידי מחשבות של יום אתמול, תנועות מוזרות והברות מיותרות
והבוקר מתחיל בערימה של שאריות המנסות להתחבר לתמונה אחת
תמונת מיחזור אומנותית שמזכירה רק ערימה אשפה שברחה החוצה…
…ואחר-כך מתחיל הבוקר.
פעם אמרו לי שלהכנס לראש של בלונדינית זה מסוכן,
יש לה שפה משלה שאי אפשר להבין, והיא בטוחה שהבהירות שלה חובקת עולם.
יש ימים בהם שאריות די-אן-אי הבלונד שלי משתלטות על הכל
ואחרי ההתפקחות אני בוהה במה שיצא ושואלת את עצמי
מה לעזאזל חשבתי כשהגיתי את כל המשפטים האלו,
או מה לקחתי אתמול שגרם לשירשור הזיות חסר משמעות.
מה שטוב בכל הסיפור הוא שככה נוצרת יצירתיות
מתחילה בבלגן, בכאוס,
ומשהו מתוכה, פירור קטן, מילה, משפט, מחשבה נודדת –
מושך לכיוון חדש שלא חשבתי עליו קודם.
כי רק מתוך הכאוס אפשר להמציא את הגלגל שעוד לא המציאו
("בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו")
ורק בגלל זה אני מוכנה לקבל את הכאוס שלפעמים עוטף כמו ענן מוזר
שמתפוגג ומשאיר סיכוי למשהו חדש.
החדש שלי להיום –
תאמינו אם אומרים לכם שאתם הזויים,
תחבקו את ההזייה ותאמצו אל ליבכם
היא המקום הנכון לברוא משהו חדש וטוב.
מה החדש שלכם להיום?
