God save the Queen –
היום הורדתי תמונה של המלכה ושמרתי,
הרגשתי לשניה כמו אלוהים ששומר על המלכה…
למה שמרתי את התמונה של המלכה?
המבט שלה עורר בי כמה תהיות על מלכותיות ותפיסת מציאות מזוית אחרת.
רגע, באמת, תחזרו לתמונה ותסתכלו בעיניים שלה.
תגלו מבט חודר וצלול, בדיוק כמו שצריך להיות למלכה.
חשבתי על זה שמלכה צריכה להחליט החלטות חשובות.
ואני – לאחרונה אמרו לי שמזל מאזניים משתלט עלי,
אני מתלבטת כל הזמן בין הדברים, והחשיבה המהירה שעוזרת להחליט יצאה לחופש זמני..
מה היה אם הייתי מלכה והיה צריך להחליט מהר על נושאים חשובים יותר או פחות,
האם הייתי מסגלת לעצמי החלטיות מהירה ויכולת מענה חדה וברורה?
נכון, יש לה יועצים,
ואולי אני נתפסת לכל מיני סיפורים רומנטיים מפעם
על מלכות ששינו את העולם, והיום זה לא בדיוק ככה,
אבל נגיד שאכן מלכה צריכה להחליט החלטות קריטיות בשתי שניות,
אז יש לה יועצים שעוזרים בהתלבטות ובכיווני ההחלטה הנכונים
ותוך זמן קצר מגיעה החלטה שתיקח לכיוון כלשהו, אבל לפחות היא חד משמעית.
שתי נקודות שעוררו בי החלטה חד משמעית,
– קודם כל לכתוב את הסיפור הזה,
– ואז רק להיום להחליט מהר בלי להסס ובלי להתלבט, לפחות על שני דברים במשך היום.
וגם…
בלי להתחרט על זה אחר-כך.
(על יועצים אכתוב מחר… אולי… אני אחשוב על זה… מחר!)
אם כך אני מכריזה בזאת על
יום ההחלטות המהירות, חד משמעיות וברורות.
בנוגע לאלוהות אני יכולה רק להגיד שיש בי אלוהות כלפי עצמי
כמו כל אלוהימה ואלוהים אני מצליחה בגדול לטעות ולהמשיך הלאה
(כי זה מה שקורה בעולם, אם לא שמתם לב, הם לומדים מטעויות)
ולכן שמרתי על המלכה, כמו כל אלוהימה טובה.
שומרת גם על עצמי עד כמה שאפשר.