מה הטוב לב הזה?
אם כבר התאמצתם כל-כך
אז לא תסכימו לקבל על זה כסף?
– (ומשהו לקבל בתחתית הדף) –
יש מאגרי תמונות רבים שאפשר לקחת מהם תמונות בחינם בלי לשים קרדיט לאף אחד, בלי קישורים בתחתית האתר ובלי קנסות אם לא עושים את זה. השאלה הפשוטה היא – למה? למה אנשים מסכימים שיפרסמו תמונות שלהם בלי לחתום למטה, למה הם מוותרים על הכסף האפשרי לתשלום על כל תמונה יפה?
מה הקטע של מאמץ גדול – לצלם – לערוך – להכנס לחשבון האישי – להכניס את התמונה – לשים לה מילות מפתח מתאימות וכל הזמן שעובר לטובת העניין…. שנעשה בחינם לגמרי?
אז יש לי תשובה! כי ניסיתי והבנתי ושמחתי לעצמי בגדול.
בבניית אתר ביום-יום אני משתמשת המון בתמונות מאתרים חינמיים (וגם מאחד שמשלמים עליו, יש בו מאגר עצום שמאפשר עוד יצירתיות מעבר לחינמי). לפני כמה זמן החלטתי גם לתת, כלומר לשים תמונות שלי באחד מהמאגרים הטובים שיש, אולי כדי לתת חזרה או רק כדי להתפאר קצת בתמונות שצילמתי. פתחתי הרשמה של צלמת ולא רק של מישהי שלוקחת תמונות, ניגשתי לאוסף העצום שלי ובחרתי כמה תמונות מיום טיול חורפי בחוף הים שמצאו חן בעיני, ושלחתי אותן לדרכן. אחרי זמן מה קיבלתי הודעה ששתי תמונות נכנסו למאגר שלהם, שמחתי ו… שכחתי.
שכחתי מזה, באמת, כי העבודה שלי דורשת הרבה יותר מלשבת ולעקוב כמה אוהבים את התמונות שלי, אז שכחתי. היום הגעתי לאתר הזה שוב כדי למצוא תמונות בתחום כספי משהו, תמונות שבטוח אין לי במאגר הפרטי שלי, ונכנסתי לכרטיס האישי כדי להוריד את הנבחרות. עם הכניסה למרחב האישי שלי עלה דו"ח לגבי שתי התמונות ההן ששלחתי, ופתאום גיליתי בהתרגשות שהתמונות עושות חייל!
מסתבר שכל הזמן הזה בו ביקרתי ואספתי תמונות בשבילי, אנשים אחרים ביקרו ואספו את התמונות שלי. לפי המספרים הרשומים בצד התמונה אפשר לדעת כמה אנשים אהבו אותה וכמה נעזרו בה:
זו עם השער נצפתה 130 פעמים והורידו אותה 19 אנשים.
זו עם העצים נצפתה 291 פעמים והורידו אותה 47 אנשים!
איזו תחושה טובה! הרבה יותר מכמה שקלים שאולי היו נכנסים לי לכיס, תחושה נקייה של – ראית הרגע שלי מדברת לעוד אנשים, ואוהבים את מה שאני מביאה. איזה כיף!
לתת ולקבל
גם נתתי תמונות שלי בלי מאמץ ניכר, וגם קיבלתי מחמאות מאנשים זרים, שפשוט אהבו את הבחירה שלי, שמעריכים את התוצאה ושילבו את התמונות בתכנים שלהם, ככה פירגנו לי בלי להכיר אותי בכלל.
לתת זה קל, לפחות בשבילי
לקבל קשה יותר אבל אני מתרגלת
ציפיה היא החלק הרגיש בסיפור.
מצאתי שבחיים הרבה פעמים הנתינה משולבת בציפייה קטנה-קטנטונת כזו שלא נעים להגיד שהיא קיימת, אבל היא שם מחכה שאולי נקבל משהו בתמורה. אומרים לא לצפות אבל זה דומה לסיפור עם הפיל הלבן (נא לא לחשוב עכשיו על פיל לבן בחנות חרסינה), היא שם הציפיה גם אם לא רוצים. הטוב קורה כששוכחים שיכולה להיות תמורה כלשהי, ואז הפתעת הקבלה משמחת ביותר (הפיל הלבן עדיין בחנות, אבל לא לחשוב עליו). לפחות בשבילי. עכשיו אני מבינה איזו מחמאה אני נותנת למי שאני אוספת את התמונות שלהם, מסתבר שאני נותנת להם מחמאה בלי שחשבתי על זה.
הנה מצאתי את התשובה למה מאגר תמונות חינמי הוא לא באמת כזה:
כל פעם שאני מורידה תמונה למחשב שלי וחושבת שלקחתי אותה בחינם,
מסתבר ש"שילמתי" בנתינת מחמאה למי שנתן אותה למאגר.
תשלום שאני מאד אוהבת לתת.
על מאגרי תמונות חינמיים ועוד המון מידע כתבתי פעם במקום מיוחד שצריך להרשם בו, הנה כאן:
[pojo-form id="6734"]
