עוד על קיפאון

יש ימים שבהם אפילו הכותרת נעלמת,
לא כי קרה משהו גרוע חלילה,
גם לא משהו יוצא דופן בחיוביותו,
אלא פשוט כי נעלם הטריגר.

מה שיוצר קיפאון.
שיוצר הפסקה.
שמעלים את המוזה,
את החשק לזוז…
שמוריד מהחשיבות של הכל
שמתחיל להכניס מחשבות מיותרות על….

… (נא לקרוא ברצף בלי לחשוב, בלי להפסיק, כמו רכבת משא ארוכה ורועמת) –
כמה לא חשוב מה שאני כותבת, איך אנשים אחרים יודעים להגיד דברים בדרך הרבה יותר חכמה, כמה מיותר לשבת ולכתוב מסרים אם אני לא הופכת אותם לשיווק כלשהו, כמה מיותר לכתוב שיווק כל הזמן אם מה שבא לי באמת הוא פשוט… לכתוב. לא להיות סופרת, לא להוציא ספרים (כולם סביבי לאחרונה מדפיסים ספרים, רק אני לא), אלא לכתוב דברים של יום-יום, לשתף. לא ללמד, לא להתנשא, לא להגיד שאני יודעת יותר טוב מאחרים, לא לחפש איך לשנות לאחרים את החיים, רק לספר על מה שיש, לקטר על מה שאין, לתת פינה קטנה של שפיות אישית בתוך הכאוס החברתי הקיים היום. זה הכל. מה כבר רציתי…

אז להיום:

אני רק גרגר חול קטן ביקום, המשמעות שלי בטלה במליונים.
עם זאת אני גרגר החול –
הכי עצבני שיש,
הכי קשקשני שיש,
הכי גרגרי שיש,
ולכן כל מה שאני כותבת – הוא הכי חשוב שיש.

היום יום קפוא, התנועה נעצרת
אני לא משווקת, לא מוכרת, לא עובדת בכתיבה
אני רק כותבת כדי לשחרר.
מנערת קלות את המסך ואותי.

לפעמים השחרור מתחיל בניעור קל,
או שיספיק עד מחר או שמחר נתנער שוב,
והכי חשוב –

לדעת שמותר לקפוא לרגע.

כדי לקבל את המייל היומי אליך לתיבת הדואר
(כמו העיתונים של פעם שזרקו אותם ישירות למרפסת)
צריך רק להרשם כאן ~ הרשמה ~