פעם פעם לפני שנים רבות היה לי זמן לסרוג.
כמו כל האגדות, גם המשפט הזה מתחיל סיפור ארוך, אבל הוא די חסר טעם, אין בו פואנטה, פשוט אישה יושבת בזמנה הפנוי וסורגת.
זמנה הפנוי…. הממממ….. זמנה הפנוי.
נדמה לי שבזה כל העניין, אני לא מוצאת זמן פנוי לסרוג, אני עושה כל מיני דברים "נורא חשובים" והחלק הזה של עשייה חסרת תכלית משמעותית (מעבר להנאה שבדבר ולתוצרים הזויים לפעמים) נעלם.
פעם לפני שנים רבות גם היתה לי טלויזיה, המסך הזה שיושבים מולו והידיים לא עושות כלום, אז סרגתי. כי קשה לי לא לעשות כלום, ולכן יצאו תחת ידי סוודרים מדהימים, מלא נעליים לתינוקות (אופס, הנכד שלי עוד לא זכה לקבל זוג כזה, אוי לבושה!), כל מיני שמיכות, כובעים וצעיפים, ואפילו סרטים לתלתלים העצומים שהיו לבן שלי-אבא הטרי הנוכחי, כשהיה עוד צעיר ובעל אפרו ארוך מהמם.
טוב, ברור שאני מדברת על זמן פנוי, ועל איך משיגים את הזמן הזה כך שיהיה באמת פנוי לעשות כלום בוריאציות שונות, ומה טוב שאותו אני מחפשת, כי כשמחפשים – מוצאים. הזמן הפנוי שלי היום עובר לכתיבה, לריקוד מוזר שאף אחד לא רואה לפי המוזיקה לריקוד חופשי של רונית סלע המופלאה הנה למשל כאן, טוב שאנחנו מופרדים על ידי מסך, כי כך אני שומרת את הריקוד שלי אנונימי ומשמח, ויכולה להעביר לכם את המוזיקה בשמחה שתקפצו גם כן.
לפעמים הזמן הפנוי נעלם מעצמו, במיוחד לאור הפרוייקטים הרבים שריכזתי לחודש אחד, כאלו שמשתמשים בכל הזמן הפנוי שלי ומשאירים אותי נטולת נשימה עקב עבודת יתר. אז זהו פוסט רק להראות שאני עדיין בחיים, שאני כותבת כמה משפטים ומקשיבה למוזיקה כדי לשמור על השפיות.
גוזלי הזמן הפנוי כאן כי בינתיים בין כל העבודה השוטפת אני גם מגשימה לי חלום –
הצלחתי להביא את ניק וולסי לארץ שיעביר שני סמינרי פוי (אחד כבר מלא, השני כמעט מלא!), וממשיכה להשלים את האתר שלי כדי שיהיה בסיס נכון לעסק שלי, ממשיכה לחפש בית לכלב החמוד שהצלנו מהמדבר ועכשיו רוצה בית טוב גם בשבילו, ומקווה בדצמבר לצאת עם הפתעות לסוף השנה, כי מגיע גם לאנשים שבאים לבקר אותי, להנות ממה שיש ל"עסק טוב" להציע.
ממליצה לשמור על זמן פנוי קצת כל יום, כדי לעשות משהו לנשמה ולא רק לחומר.
