האנושות כמו שאנחנו מכירים אותה – בסכנת הכחדה
פעם איש משוגע היה זה
שהולך ברחוב ומדבר לעצמו, מנופף בידיים.
היום זה האיש המתקדם ביותר…
השינויים מהירים מאד בשנים האלו, ההסתגלות זזה קצת יותר לאט ובינתיים בלי לשים לב מקצועות מתפוגגים ואחרים צומחים ונוצרים. מי אמר שאין קסם בעולם, יש, אבל הוא קצת איטי. בתוך הקסם הזה שיוצר דברים יש כמה אחרים שמפנים מקום, זו הסתגלות איטית ואיכשהו נעלמת מהעין, עד שפתאום מגלים שמשהו נעלם.
ככה היה כשהייתי גרפיקאית וחתכתי ציורים ואותיות להדביק על נייר, שלחתי ביצועים לדפוס ויצרתי סקיצות מאולתרות עם תמונות מירחונים צבעוניים, גם אז לקח שעות למצוא את התמונה המתאימה, כמעט כמו היום, רק שפעם דיפדפנו והיום אנחנו גוללים. הבדל פעוט. אחרי כמה שנות עבודה נהדרת נכנסה הגרפיקה הממוחשבת ואני ראיתי איך המקצוע הזה הולך ונכחד, כי מי צריך לגזור אותיות כשיש מחשב שעושה הכל מושלם על המסך… יצאתי משם עם יכולות מופלאות שמשרתות אותי עד היום, עברתי למקצועות אחרים וראיתי איך אלו שאהבו את המקצוע עברו ליצירתיות אחרת, המחשב לא נתן מענה מושלם ליצר היצירתי.
היום זה קורה במרחבים אחרים, למשל גרפולוגיה
כאמור העבודה הרצינית הראשונה שלי היתה להיות גרפיקאית במשרד פרסום. למשרד קראו בינג ליניאל, עם כוכב בין שתי המילים, והם קיבלו אותי למרות חוסר נסיוני המשווע פשוט כי הגרפולוגיה הוכיחה שכדאי להם. דיברתי לפני כמה ימים עם חוה קורן, הגרפולוגית הכי הכי שאני מכירה, וקודם כל הסתבר שככל הנראה הם אלו שניתחו את כתב ידי והמליצו עלי, איזו סגירת מעגל משעשעת, אבל חוץ מזה היא האירה את עיני לכך שהמקצוע הולך ופוחת כי אנשים כותבים פחות.
אם פעם חלק ניכר מהעבודה שלה היה לנתח כתבי יד של אנשים שמנסים להתקבל לעבודה, אז היום פשוט שולחים קבצים במייל ומקוים שפיצחנו את החיפוש של הבוט כך שיבחר במה ששלחנו. זה כבר לא מי שאתם אלא מה שהצלחתם לפצח מבחינת הקוד. או חתימות בבית משפט – אנחנו חותמים דיגיטלית ואת זה אין צורך בפיצוח גרפולוגי, שוב הכל זה קודים שצריך לוודא ולאמת, לא כתבי יד, לא אנשים.
אז מה יהיה על ניירות
אם אנשים כותבים פחות, מחברות יפות וכל המדבקות והדברים האלו – גם הם ייעלמו?
אני אוהבת לכתוב במחברות כאלו, זה נותן לי הפוגה קלה מהמסך ומשחרר תובנות שלפעמים נתקעות שם, ויש חנויות מלאות בניירות וכלי כתיבה שגורמים לי התרגשות בכל פעם שאני נכנסת אליהם, אז גם זה ייעלם? והמדבקות? הקלפים? כל הדברים האלו שבאים ליד המחברות ומעשירים את החיים שלנו? אני תוהה…
וגם הקריאה…
המון אנשים מקשיבים היום ומפסיקים לקרוא. אומרים שאין להם זמן לקרוא ולכן מקשיבים תוך כדי עשייה אחרת. אנשים מקשיבים לפודקסטים כדי "לייעל את הזמן", משהו שלא הצלחתי להתחבר אליו! הזמן הפנוי שלי בהליכה, נהיגה או בתירגול טאי-צ'י חשוב ושקט, למה להרעיש אותו? בכל מקרה גם הקריאה נעלמת וההקשבה תופסת את מקומה, היום הקראה של אנשים שמקליטים את עצמם, אבל לא ירחק היום שהבינה המלאכותית תקריא את הכל בניואנסים הנכונים, אז גם המקצוע הזה ילך ויתנוון. בטוח שסבתות ימשיכו להקריא לנכדות ולנכדים שלהן, אני אמשיך, בטוח שאצלי יהיו ספרים להקריא מהם, אבל היומיום הרגיל יכיל פחות ופחות הקראה אנושית ויותר הקראה טכנולוגית.
אתם מתכוננים לזה?
לשמוע את סירי אנושית ככל שתהיה מקריאה לנו, ולחשוב שזה אנושי?…
אז להסתכל, זה יישאר, נכון?
זהו שלא. יש עכשיו המצאה נוספת של אפל שיצאה בשידור נרגש לעולם – לא צריך יותר להקליד ואפשר רק לנופף בידיים כדי להגיע למה שרוצים במחשב, הכל יהיה מול העיניים ונוכל להתנהל באופן חדש, שלמעשה הוא כבר מאד מיושן למי שחיים את המד"ב, אבל לאנשים אחרים זה נראה מאד חדשני. הנה תמונה של השחור השחור הזה, כי לי זה עושה קצת שחור בעיניים. (המשך אחרי התמונה, ואני הכי מד"ב שאפשר)
כי החלק הרוחני שבי רואה את מה שהמשקפיים לא רואות, או שאולי כן, את זה שכבר מזמן אנחנו מדברים לעצמנו, ועכשיו גם ננופף בידיים לעצמנו בלי שאחרים יהיו שותפים לשיח אלא רק מה שאנחנו שומעים ומה שאנחנו רואים.
מה לא נראה?
את מי שנמצא איתנו באותו מרחב, את מי שאפשר לשוחח איתה ואיתו בלי מחיצות אלקטרוניות, ואת מה שנמצא מול העיניים ואפשר לגעת בו.
הוירטואלי זה העולם שלי, אבל גם האנושי, אני מחברת את שניהם וזו המומחיות שלי, אני אוהבת אנשים ורואה אותם מכל זוית אפשרית, מקשיבה, מתייחסת, ולפעמים גם נוגעת. אז נראה לי שזה הולך לאיבוד, לאט לאט אבל בעקביות, והחברות הגדולות ביותר מקדמות את הרווחים שלהם על חשבון הבדידות האנושית שלנו.
וואי, איזה מאמר אפוקליפטי, אז אולי אסיים בניחוח חיובי
שזו קידמה ואני משתמשת בה עם כל אלו שרצים קדימה, מתרגלת למה שיש ככל יכולתי וגם אוהבת את זה, נמצאת במקצוע שעוזר לי להשאר עם הקידמה בקו אחד לפחות במרחב שבו אני נמצאת. איזה כיף, אבל גם שומרת על מלא מדפי ספרים בבית (אני יודעת שיש ספרים דיגיטליים, פשוט עדיין לא אצלי), על דיסקים לצד ספוטיפיי (שלא תמיד מצליח למצוא את מה שיש לי בדיסקים הישנים), על ניירות ומחברות ועטים מכל סוג, עפרונות ומחקים ומה שמריח נפלא כמו חנות מכשירי כתיבה…
