הדרך לבנות אתר מהיר ועצבני

ארגז-ספסל ולא רק אתרים

לא יכולה יותר!!! – אז… בניתי ארגז…

כי אני מול מסך כל היום, עבודה נהדרת ויצירתיות מכל הכיוונים, בונה אתרים, חושבת עסקים, מתכננת שיווקים, יוצרת ציורים ואוספת תמונות, הכל לטובת העבודה האחת העיקרית שאני בתוכה כל יום כל היום (חוץ מסופי שבוע, יבורכו סופי השבוע) ודי, נמאס לי, לפחות לרגע אחד נמאס לי ממש.
על הבוקר לקחתי רעיון ישן שבזמן האחרון הכריז על נוכחותו בצורך בלתי מתפשר – לעשות ארגז ספסל, כזה שמכיל את כל הבלגן בלי להתלונן, וגם מספק מנוחה לתחת כשרוצים לנעול נעליים בישיבה נינוחה, ולא בקפיצות על רגל אחת בחוסר שיווי משקל אבל בהתעקשות לנסות… ובעיקר – משהו אחר לעשות ולו רק לכמה שעות.

יצירתיות לארוחת הבוקר – איקאה הופכת למשהו יותר טוב.

חומרים – אין ספק שחלק מהרעיון הספציפי הזה הגיע מתוך ידיעה שהחומרים זמינים – בסיס מיטת פוטון של איקאה, שעבר כבר הסבה אחת לגדר, שהוסרה אחרי כמה חודשים וחיכתה לראות מה השלב הבא. אז השלב הבא – חומר גלם מעולה לארגז-ספסל.
כלי עבודה יש, תמיד, אלו מתנות יום ההולדת הכי טובות שאני מקבלת, הרחבת ציוד העבודה הביתי לעוד ועוד כלים חשמליים, ברגים, מברגים, מלטשת וניירות לטש עגולים בכל חיספוס אפשרי. נשאר לקחת נייר ועיפרון ולהתחיל לתכנן את התהליך.
תכנון – לא בעיה, ציור של קוביה, מדידת כסא כדי לדעת מה הגובה/רוחב/עומק הנוח לישיבה על ארגז כזה, בדיקה כמה קרשים באמת יש לי במחסן ולוודא שיספיקו, חישובי חיתוך הכי חסכוניים שיש כדי לנצל את החומרים במקסימום, ובמינימום עבודה וחיתוכים, וזהו, לעבודה.

לעבודה…

לנסר, לחורר, לשייף, למקם, להבריג, לנוח רגע.
לשתות קצת מים, לנער את האבק, לנשום קלות ולחייך.
למדוד ושוב להבריג, ליישר, לסתום חורים… לקחת צעד אחורה כדי להתפעל ולהגיד שזהו לעכשיו, כי הגעתי לצהרים, ניקיתי את הראש, יצרתי משהו חדש ואפשר לחזור למחשב ברוח עליזה ומשוחררת הרבה יותר מקודם.
ביום הראשון הארגז נראה קצת מלוכלך (זו היתה גדר, זוכרים?) עם שאריות חומר לסתימת חורים (את הגדולים, האחרים נותנים אותנטיות יחסית), ונח בצד מחכה למחר, לשיוף וצביעה ונראה מה יצא.

 

למחרת (כמו סיפור בהמשכים, אבל באמת)

מתעוררת בבוקר, כבר לא בקריז של "די" כן בתשוקה לגמור את המשימה, ולא נשאר הרבה (ככה חשבתי) – רק צבע, גלגלים וצירים, ויש ארגז-ספסל. לא בעיה בכלל.
צבע יש במחסן כמובן, קניתי מזמן, לצבוע מתישהו את כל הקרשים האחרים בבית. מברשות – יש המון, כי אני חולמת תמיד שאולי אחזור לצייר שוב, אז מחסור במברשות לא יהיה התירוץ למה לא לצייר, ולכן מברשת, צבע, מקל לערבב והולכת לארגז כולי חיוכים, מעבירה פס אחד והצבע… שקוף משהו, כאילו דיללתי אותו יותר מדי. ממשיכה לצבוא וזה לא זה.
בודקת מה הסיפור ומגלה שזה לא צבע, זו לכה עם גוון לבן, שנתנו לי במקום הצבע שהזמנתי ואני לא שמתי לב!!!

לפעמים שירות מקצועי עושה את ההבדל המשמעותי בין מקום אחד לשני, והנה שירות מקצועי שכשל, אבל אני לא מוותרת! אני ממשיכה לצבוע, קצת יותר שכבות מהמתוכנן, שנערכו לאורך היום אחת לכמה שעות.
שכבה ראשונה לא משהו, שכבה שניה כבר קצת יותר משמעותית, שכבה שלישית יוצרת ארגז בהיר עם מרקם של עץ… נו, יכול להיות מיוחד, אולי אשאיר אותו כך.

אז חיברתי גלגלים, שמתי צירים למכסה ו…

הנה הוא בתפארתו – ארגז ספסל חדש, ומכנת התפירה כבר בפנים.

נראה גמור אבל יש עוד קצת שיחכה לקריז הבא, במיוחד כי יש שם מכונת תפירה… וצריך שיהיה רך כשיושבים, אז להוסיף כרית למושב ובאותה נשימה אולי גם אשים בד מבפנים, סתם בשביל הכיף…
כאמור יחכה להתקף הטירוף הבא שיוציא אותי מהמסך ויגרום לי לעשות משהו אמיתי בתלת-מימד, כזה שאחר-כך נותן שמחה בלב ונוחיות בחיים.

מה הקשר לבניית אתרים?

קודם כל העובדה שלא צריך להיות בפנאטיות בתוך המסך כל היום, וחוץ מזה בעולם של יצירתיות הכל אותו דבר – תהליך, תכנון, חשיבה, חומרים קיימים, תלות בספקים אחרים והמקצועיות שלהם, באמצע לא נראה הכי טוב אבל יש אופטימיות להמשך, זמן שעובר באטרף של עשייה בלי הפסקה, פרפקציוניסטיות יחסית… והכי כיף – בסוף הלב המתרחב כשהתוצאה מול העיניים.

אני קוראת לזה קסם, כי הכל התחיל מחשיבה על רעיון, והנה הוא קיים.
רק לקח קצת זמן ועבודה בין החשיבה לקיום החדש…
בעתיד נלמד לקצר גם את זה!

fav
קראת, נהנית ובא לך עוד?
יש כמה אנשים חכמים שנרשמו כאן ועכשיו מקבלים את החדשות שלי לפני כולם.
שווה לך להצטרף… רק להרשם (עם שם מדליק, לפעמים השם צץ במייל) ולשלוח.