חלק ניכר מהמשרד שלי הוא מה שמתרוצץ בראש.
לפעמים הקצב שם כל-כך רצחני, שאפילו אני לא מצליחה לעקוב אחרי הדברים, ואז אני הולכת למקום עם קצב אחר, להידבק לרגע ממה שאין לי שליטה עליו, שיתן לי שליטה על מה שאולי יש לי לפעמים – המחשבות שלי.
קיץ מלא רוח,
מלא לחות,
מלא חום,
מלא מדוזות.
מדוזה היתה אישה חזקה, עם כוחות על סופר מגניבים כשחושבים על זה – נחשים בשיער, מבט שהופך לאבן… אולי היא היתה פשוט פולניה עצבנית? (ולאחותה המפחידה באותה מידה קראו… אריאל הנודדת למרחוק… בת הים הקטנה. נו, באמת).
במיתולוגיה פירוש השם שלה הוא שומרת ומגינה, אני מוצאת שהיא קיימת בתוכי די הרבה, במיוחד כשבא לי לעשות דברים שיכולים לזעזע את החיים השגרתיים שלי. כל פעם שעולה רעיון יוצא דופן היא צצה לה, מקפיאה אותי במבט שלה, מאיימת ברעלים אם חלילה אתפתה ללכת בדרך החדשה, ואני בדרך כלל נבהלת ונותנת לה להיות שם.
אז אני הולכת לחוף לחשוב…
היום השארתי את המדוזה שלי בים יחד עם האחרות, נתתי למים לזרום ולשחרר מחשבות יצירתיות, מצאתי שני כיוונים חדשים, מפחידים ומרתקים ללכת בהם. אם המדוזה באמת תיסחף לתוך הים בחזרה אז יהיה יותר קל לקחת את הניצנוצים האלו על פני המים ולהפוך אותם למשהו אמיתי.
פיוטי, עם גרעין של מציאות.
כבר התחלתי, שתי התחלות משנות חיים.
אחת לספטמבר בתחום A,
השניה לעוד שנה בתחום B… במקביל.
מולטי טאסק אמיצה שכמוני.
החיים יגידו אם אכן זה כך, או עוד אשלייה שנסחפה בים יחד עם מדוזה השומרת.
