שיתוף פעולה במקום תחרות

עובדות (מדעיות יחסית לרמת המדע שאני יודעת להעביר)
חוק שימור החומר אומר שכמות האטומים בחומר לא משתנה, אולי החיבור אחר (נייר נשרף והופך לאפר) אבל הבסיס לא משתנה. או משהו דומה אך שונה – כמות המים בכדור הארץ לא משתנה. הטיפות משנות צורת צבירה אבל הכמות שלהן תמיד תהיה אותה כמות. קרחונים יימסו, מדבריות יתמלאו מים, הכנרת תתייבש, אבל הכמות בעולם לא תשתנה.

אם כך אני לוקחת את המדע האישי צעד אחד קדימה ותוהה האם:
כמות הקילוגרמים המיותרים לא משתנה בעולם, אלא רק מחליפה בעלים.
זאת אומרת שאני יכולה להחליט לרדת במשקל קצת, ואז מיד אפשר להבין שמיהו אחר יוסיף קצת משקל עודף על מה שיש לו עכשיו. הגיוני, לא?
זה גם מסביר למה לפעמים אני עולה במשקל בלי שעשיתי שום שינוי באורח חיי… באמת בלי שינוי…. טוב, עם קצת, אבל לא כזה שמצדיק שכל החומר העודף של מישהו אחר פתאום יבוא ויצמד אלי באהבה וללא תנאים, צמידות כל-כך חמה ואוהבת שהפרידה הופכת להיות כמעט טראומה.

אם אני צודקת אז כל שימור החומר הזה נשמע לי ממש לא נחמד, אלא אם אני יודעת למי עוברים המיותרים שלי, כי אחרת אני סתם גורמת עוול למישהו שלא התכוון בכלל לעלות במשקל, אבל עמד בפינה הלא נכונה.

בהמשך לחשיבה הזו נותרו לי שתי אפשרויות:
1.
להיות לא נחמדה – אבל כמו כולם, כי גם אני עמדתי בפינה הלא נכונה ואף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה או לא רוצה את המיותרים הנ"ל, אלא פשוט השיל את שלו ואני, ללא עוון בכפי (ארטיקים, עוגות, לחמים טריים בפי) קיבלתי את התוספת הלא מבורכת הזו.
2.
להיות סופר נחמדה ולהצהיר מראש על כוונתי להפטר מעודפים, ולהזמין את מי שמעוניין בהם לעמוד בתור ולקבל את המגיע לו. מה יש, הרי לא כולם כמוני, ראיתי הרבה פוסטים בפייסבוק של אנשים שנמאס להם מהערות מעליבות על היותם רזים מדי (כן, התפלאתי, אבל מסתבר שיש אנשים מוזרים כאלו… אלו שמעירים התכוונתי, לא הרזים, הרי גם אני בכיוון לשם ואני בכלל לא מוזרה).

מאחר ואני בדרך כלל אישה נחמדה (יש כמה החולקים על כך) אני הולכת מיד לאפשרות השניה של הנחמדוּת, שולחת לדרכם את העודפים במכירת חיסול, ושומרת על חוק שימור החומר בדרך הוגנת ותרבותית.
מי שממש חשוב לו לקבל אותם מוזמן להיות איתי בקשר ונמצא דרך לכוון את החומר בדיוק למקום הלא מיותר שלו.

אגב, גם בעסקים זה ככה.
חוק שימור החומר עובד מצויין בתוך מה שקרוי – שיתוף פעולה
לפי החוק מספר הלקוחות לא משתנה, אבל לקוח שלא מתאים לך בטח יתאים לקולגה שלך, בתנאי שאתה והקולגה שותפים לדרך ולא נלחמים זה בזה אלא שומרים על קשר מעולה של פירגונים והמלצות. שיתוף פעולה מאפשר לתת ללקוח את הכי טוב, במיוחד אם הכי טוב לא נמצא אצלי אלא אצל חברי למקצוע. מוזר, נכון?

אני, למשל, סיגלתי לעצמי מנהג מוזר להעביר הלאה אנשים –
שמבקשים טיפול למשהו שאני לא מתמחה בו,
שמחפשים להקים אתר בדרכים שונות משלי (ומחירים שונים),
לאנשים שרוצים הנחיות והדרכה בדרך אחרת.
לא מפחיד אותי להעביר אותם לאחרים, כי ברור לי באותה מידה חברים ממליצים עלי,
כי החוק הזה עובד כמעט על כל דבר ביקום הקטן שלנו.

שיתוף פעולה בחשיבה משותפת – רעיון מעולה, כשחושבים על זה רגע.

תובנה להיום – קולגות למקצוע יכולים להיות הממליצים הכי טובים שלכם, ואתם שלהם!
מתנה להיום – לוותר על הארטיק ולשתות מים (נכתב בקיץ)