רואה את סוף השנה
עכשיו סוף שנת עסקים ואני מתבוננת על העסק שלי, רואה את ברכת ההתחפרות העמוקה אליה הכנסתי את עצמי, ורואה את קללת ההתחפרות הזו, את השרירים התפוסים שנכנעו ללחץ.
עכשיו סוף שנת עסקים ואני מתבוננת על העסק שלי, רואה את ברכת ההתחפרות העמוקה אליה הכנסתי את עצמי, ורואה את קללת ההתחפרות הזו, את השרירים התפוסים שנכנעו ללחץ.
לפעמים אני מביטה בהשתאות על המסלול שבו החיים זורמים. כל-כך הרבה חרא אכלתי בעשור החולף, שלפעמים תהיתי איך אני יכולה להרים מבט ולחשוב שהחיים שווים
תמונה של סוף הסיפור לשלב הזה, ניק ואני בתום הביקור שלו בארץ. נשימה עמוקה ולהתחיל בהתחלה, כשהייתי בהודו קניתי לי זוג פוי לשעשוע (עלה לי
בוריס קיבל שם חדש, מקום חדש, איש חדש ואהבה חדשה, והכל הודות להמון המון עבודה סיזיפית במשך שלושה חודשים. הסיפור המקדים הוא שיצאנו לחופש להיות
פעם פעם לפני שנים רבות היה לי זמן לסרוג. כמו כל האגדות, גם המשפט הזה מתחיל סיפור ארוך, אבל הוא די חסר טעם, אין בו
כי כל פעם מתחילים משהו חדש,למרות שהחיים ממשיכים כביכול ברצף בלתי פוסק. התחלתי כל-כך הרבה פעמים, הרבה יותר ממה שהמשכתי, אבל גם המשכתי הרבה פעמים, יותר ממה
קמה בוקר, ניגשת לראות מה חדש, ורואה איך יצירת מופת שלי מושלכת לפח! כי לא שילמו עליה באמת, כי נתתי מטוב ליבי, כי הייתי מעורבת
שינוי תדמית – התחלתי יום אצל אופק, שהפכה את פני לדף חלק, ואז ציירה מה שהיא ראתה בי שאני מסתירה מכולם, את האש, הקצוות החדים, הקוצים, ואז העמידה אותי מול העדשה, להצטלם.
לא ספרתי זמן, אבל מזמן רציתי לעשות מה שאני הולכת לעשות היום. חלום שלוקח אותי עשרה צעדים קדימה והצידה ולמעלה מהמקום שבו אני נמצאת היום,
שילוב מנצח של זמן שמתנדף בין כל המשימות והחיים הקצביים. ים הבוקר הלכתי לחוף הים לתרגל מעט טאי-צ'י. מעט, כי יש הרבה משימות לעשות והזמן