הולכת לאיבוד בעבודה
13/02/2018
לפעמים אני כל-כך אוהבת את מה שאני עושה, שאני לא שמה לב לשעון, לא שמה לב לדברים שחשוב לעשות, וצוללת עמוק לתוך האתר שאותו אני
תפריט
לפעמים אני כל-כך אוהבת את מה שאני עושה, שאני לא שמה לב לשעון, לא שמה לב לדברים שחשוב לעשות, וצוללת עמוק לתוך האתר שאותו אני
מהבוקר אני רוצה לכתוב משהו ולא מצליחה להגדיר אותו. מהבוקר אני מנסה להשלים משימות באתרים שונים שעומדים בשלבים שונים, וההתקדמות מצחיקה, צעד אחד פה, מחיקה
מה הטוב לב הזה? אם כבר התאמצתם כל-כך אז לא תסכימו לקבל על זה כסף? – (ומשהו לקבל בתחתית הדף) – יש מאגרי תמונות רבים
פיוט שנאמר לפני שבת לקבלת השבת אחרי שעבדנו קשה כל השבוע (או הוא עבד קשה ליצור עולם בשישה ימים) והנה הכל סבבה, השבת מגיעה ואנחנו
מה קורה אם בא לך ממתק שוקולדי מתוק כזה וטעים, אבל: אסור לך לאכול קקאו או שוקולד חום לסוגיו. אסור לך סוכר בכמויות גדולות מדי.
"אני, אני ועוד פעם אני" בהתחלה כשרציתי לכתוב חשבתי רק על עצמי. אחר-כך חשבתי על מי שאני רוצה שיקרא את מה שאני כותבת, ורק אחרי
להיות יותר – הכי טוב, וזה מה שחוויתי בשלושת הימים שחלפו… לא הייתי כאן, הייתי "שם", אבל אם הייתי מתעקשת על זה, אפילו לא הייתם
אין כמו אתר באינטרנט, כי אפשר לבקר בעסק בלי לגשת לשם בפועל! תחשבו על זה… אחד הדברים שטובים לי במקצוע שבחרתי, זה שאני יכולה לעבוד
היום חזרתי למקורות! הכל התחיל כי אני בונה אתר לאוכל משובח שמצריך עיצוב מדוייק ביותר, ובשביל זה החלטתי שצריך ציור של שום. חיפשתי חיפשתי ולא
קלסטרופוביה – חייבת שיהיה חלון פתוח. מסתכלת החוצה כל זמן קצר כדי לדעת שיש בחוץ, שיש מרחב, שיש עולם מחוץ לקירות האלו. קו האופק עושה
