בארטר

קמה בוקר, ניגשת לראות מה חדש, ורואה איך יצירת מופת שלי מושלכת לפח!
כי לא שילמו עליה באמת, כי נתתי מטוב ליבי, כי הייתי מעורבת רגשית (מטומטמת, רגש לא נכנס לעסק, עוד לא הבנת את זה?), כי רציתי לעזור… מה עובר עלי? מה הקטע הזה עם לעזור לאחרים? מה השטות הזו שהתודה והחיוך שלהם שווים יותר מכסף? מאיפה המצאתי את זה???

אז שידרגתי, חשבתי שאם נכניס את הנתינה למסגרת לא רשמית זה יעבוד יותר טוב,
עשיתי בארטר. זאת אומרת – כאילו קיבלתי תמורה שווה, אבל בעצם נתתי תמורת שמינית מחיר בערך כדי להיות נחמדה אבל לא פראיירית לגמרי. איזו טעות!

על פניו בארטר זו שיטת העבודה הנכונה ביותר.

אולי פעם ככה עבדו:
לי היו המון תרנגולות ולך תפוחי אדמה, אז החלפנו.
או אני ידעתי לטפל ואצלך היו עצים להסקה, אז טיפלתי תמורת עצים.
זה עבד בטח, עד שהתחילו להתעצבן אחד על השני, כי הביצים היו מקולקלות והעץ להסקה היה רטוב.
אין לי ספק שהרבה משפטים בתקופה הקדומה היו על המכות שהרביצו אחד לשני אחרי שקיבלו תמורה לא הוגנת על מה שנתנו.
לבעיה הזו מצאו פתרון יצירתי ביותר:
לקחו משהו חסר ערך לחלוטין וקראו לו "כסף".
כמו במונופול – נתנו לדבר הזה (אבן/מטבע/נייר) ערך מדומה והתחילו לשחק בנדמה לי –
אני כאילו נותן לך תרנגולת אבל בעצם נותן לך משהו שמסמל את התרנגולת,
ואתה באמת מטפל בי תמורת הכאילו הזה.

אתם קולטים שעד היום אנחנו מתנהגים ככה?
תמורת כל מה שאנחנו עושים, אנחנו מקבלים "כאילו" משהו אחר, ואת ה"כאילו" הזה אנחנו נותנים לאחרים תמורת מה שהם עושים. זאת אומרת שאנחנו מקבלים דברים אמיתיים, תמורת משהו שאין בו כלום חוץ מהסכמה שהוא שווה משהו. לא מגוחך?

אז לא!
כי מה שהכסף נותן זו הסכמה מוחלטת.
לפחות הגענו להסכמה! לא מרביצים יותר אחד לשני, כולם מרגישים שהעסקה בסדר.
כסף זה טוב!

אבל מה, הכסף הזה נותן גם המון לבנק וצדדים אחרים שמרויחים מאיתנו בלי שעשו כלום בשבילנו. פתאום יש לנו שותפים לעבודה, ואנחנו בכלל עובדים לבד, ושוב נכנסת תחושת הפראייר – למה שהם ירוויחו על מה שאנחנו עושים? אנחנו פראיירים אבל עד גבול מסויים.

נמאס מהבנקים, מה עשו החבר'ה?
חזרו לתרנגולת ולעצים,
הוציאו את הבנקים מהסיפור,החייו מחדש את הבארטר.
נשמע נפלא, נכון?

אז לא!
כי עכשיו חזרנו להתחלה.
שיטת מצליח – או שהצלחנו עם הבארטר, או שאכלנו אותה.

—————– (הפסקה רגע, קחי אויר מאמי, את נסחפת… תרגעי) ————————-
מה מעצבן אותי בכל הסיפור? שחשבתי שנגמלתי מהבארטרים אחרי עסקה מטופשת שעשיתי, מול חברה אמיתית, שקיבלה הכל, נתנה חלק מהתמורה והחליטה שלא מגיע לי ההמשך…
באותו זמן נדהמתי, קפאתי, לא ידעתי מה לעשות, בשלב די מהיר הבנתי שגם אין מה לעשות, כך ששחררתי, ונשבעתי לא להכנס לבארטרים יותר!
אבל שכחתי.

אז זהו, טעות של פעם שניה היא כבר טעות של טפשים!
אני לא מרשה לעצמי טעות שלישית, ולכן כותבת לעצמי בעיקר על בארטרים, ומזכירה לעצמי איך לא להכנס שוב למיטה החולה הזו.

כותבת לעצמי, רק לעצמי,
אתם יכולים לברטר כמה שבא לכם.
אני פשוט לא שם.

מקווה שהמסר עבר, אם אתם רוצים לקבל ממני תמורה שתעריכו אותה, אז בשבילכם, אפילו לא בשבילי – אין בארטר!
הנחות יש,
מבצעים יש,
חבילות – יש גם כן,
אבל אין מצב שאני אתמחר את העבודה שלי במשהו שאינו כסף, פשוט כי אני אוהבת את מה שאני עושה, אוהבת את הלקוחות שלי, ורוצה ששנינו נרגיש טוב ונכון עם מה שאנחנו נותנים ומה שאנחנו מקבלים.
ואם אתם ממש רציניים עכשיו ברגע זה, מלאו פרטים כאן ואחזור אליכם,
נוכל להתחיל תהליך אמיתי ומוחשי,
בלי טובות,
עם הערכה הדדית ומקצועיות ללא פשרות.