כל הכבוד!
שתי מילים שאומרות המון בדרך, שאומרות הצלחה, פירגון, מתנה של הרגשה טובה, ובקיצור – מילים מחזקות ומשמחות. זה כל מה שצריך כדי לאזור אומץ ולהמשיך הלאה כשקשה, רק קצת עידוד וקצת פירגון ופתאום יש עוד קצת כוח להתמיד, להתקדם, להצליח.
זו גם הדרך לתרגל ולהתרגל, פירגון קטן מדי פעם, אני לעצמי או אחרים לעצמי – זה לא באמת משנה, אבל פירגון קטן כל פעם שומר על הכיוון הנכון, על המשכיות של דברים שנעשים טוב, ואפילו לפעמים יכול לעזור לא ליפול לבורות בדרך.
איך להתנהל כעצמאית בעולם קשוח
כשאין מילים כאלו, או כשאין פירגון, או אין חיזוקים – אז קשה הרבה יותר, ולכן אני משתדלת לפרגן, משתדלת לחזק, לפעמים בדרך המשונה שלי, לפעמים לא נכון, אבל ברוב המקרים אני מצליחה להעביר את המסר שאני מאמינה וגאה ובוטחת, שאני אוהבת ומפרגנת, שאני לפעמים אפילו גאה במי שמצליח להתמיד ולהגיע לפסגות קטנות וגדולות בדרך. לפחות אני מבינה שהפירגון שלי שומר על הנתיב שעושה טוב. אפילו בחרתי את הטוב להיות חלק מהלוגו שלי…
מתנה קטנה לחיזוק
זה כל מה שצריך כשקשה, זה כל מה שצריך כדי לדעת שאני בכיוון הנכון, שכדאי להמשיך ולא להתייאש, ולגלות שיש מאגרי כוח מתחת לכל תחושות הייאוש ואיבוד התקווה. מתנה קטנה לחיזוק זו מילה טובה, חיבוק, חיוך, מעשה שאומר מה שמילים לפעמים לא יכולות לבטא, זה הבטחון הקטן שאפשר לקבל מאחרים בתקופות קשות, וזה לפעמים הקש הקטן שמחזיק אותי מעל המים, שמאפשר לי להאמין שעוד יתבהרו הדברים, שהפסגה הקרובה ממש קרובה ועוד מעט אני שם, נושמת אויר צח וצלול ורואה הצלחות.
תקופות קשות
תמיד יש תקופות כאלו שלא ברור איך יוצאים מהן. היו לי כמה וכמה, זאת אומרת שהצלחתי לצאת מהן איכשהו, ולכן זאת אומרת שהן חולפות, רק צריך להמשיך לשחות נגד הזרם / עם הזרם / במערבולות וסיבובים, אבל בסוף יהיה לקושי סוף, רק צריך להתמיד. בזמנים כאלו אני מחפשת לעצמי נקודות של אור, מילים חמות, משהו שיעזור.
תקופות טובות
תמיד יש תקופות כאלו, רק לשים לב שהן כאן, שיש טוב, שיש על מה להודות, שיש קל, יש טוב. את הטוב לוקחים כל-כך כמובן מאליו, שלפעמים הוא טובע מתחת לכמה קשיים קטנים שמצליחים להסתיר אותו לגמרי, והטוב יכול להיות ענק, רק צריך לראות אותו, אז "כל-הכבוד" אחד קטן לפעמים שולף מהכובע ארנב ענק של טוב, ומזכיר שבעצם לא כל-כך רע.
מה שקרה לי ובגללו נכתב כל זה:
בכל מקרה, לפני כמה ימים ישבתי לנקות שולחן, לא באופן מטאפורי אלא באמת לנקות את השולחן, כי הצטברו עליו ועל המדפים לידו כל מיני דברים שאני אוהבת אבל די מיותרים במרחב, ועליהם באופן הגיוני לחלוטין הצטבר גם אבק…
אז הזזתי וגיליתי כרטיסי ביקור דבוקים זה לזה מרוב יושן שבטח לא צריך, ומצאתי כל מיני תזכירים שכתבתי לעצמי פעם, מיותרים גם הם. מצאתי קצת מקום במגירות בצד והעברתי לשם את החפצים המיותרים, והנה זה פלא, רואים שולחן, רואים מדפים, רואים מקום, אפילו ניקיתי את האבק (האפצ'ייייייי).
נשאר "רק" לסדר ניירת, הדבר הזה שמולו אני מוצאת תירוצים משובחים למה לא צריך עכשיו ואפשר לדחות לאחר-כך. בדרך כלל התירוצים האלו גם מצליחים, והערימה המסודרת (כי אני מסדרת אותה לפחות) נשארת כמו שהיא רק עוברת מצד אחד של השולחן לצד השני, מתחמקת מסידור אמיתי. אז הפעם עשיתי משהו ממש מצחיק למתבונן מהצד, ומזל שלא היה מתבונן מהצד – קמתי רגע ואמרתי לעצמי –
כל הכבוד לך, תראי איזה יופי,
עוד קצת ואת גומרת לסדר הכל!
נכון, זה טפשי, זה משהו שאני אומרת לעצמי ועוד בעמידה דרמטית… אבל למרבה הפליאה זה עבד… כי באמת התכוונתי לפרגן לעצמי, ובאמת שמעתי את המילים המפרגנות האלו, ובאמת זה היה פרס קטן באמצע הדרך, משהו שבדרך כלל אני שומרת לסוף והפעם הקדים, וקיבלתי מעצמי הרגשה טובה ואפילו חיוך קטן.
בקיצור – גם הניירות במקום, ולא להאמין – עדיין מסודר, אפילו שעברו כבר כמה ימים.
הפלא שמילים טובות יכולות לעשות
לשמור על הכיוון הנכון
לעודד להמשיך למרות שקשה
לראות את הנפלא מגיע
לשמוח.
אחלה התנהלות!
עסקית, אישית, משפחתית, כל התנהלות לשמה,
חיזוקים במקום הנכון יוצרים פלאים אמיתיים.
ואם הגעת עד השורה הזו – אז כל הכבוד לך!
מגיע לך חיזוק אמיתי על ההתמדה והנחישות –
למתמידים ועקשנים שיודעים מה טוב –
יש לנו יופי של הטבה לחגים.
שווה ללחוץ על הקישור ולגלוש אליה.
בשקט, בהתמדה, בכיף שלנו בשבילך –
ללחוץ כאן ולקבל את ההטבה לחגים
