כן, אני עצמאית,
ואני חלק מכל אלו שמצאו את עצמן בגיל 50+
מתחילות מחדש אחרי שהכל כבר היה להן,
פשוט כי החיים הסתובבו לשם בלי כל כוונה מוקדמת.
כן, אני עצמאית
שכל חודש מקווה להצליח להביא יותר הכנסות מהוצאות (לפעמים מצליח)
לדבר עם נצחיה בבנק רק בחיוכים ולא בבקשות להגדיל את האשראי לכמה ימים,
וכן, יש שיפור (אחרת לא הייתי כאן אלא בטח מוצאת משהו אחר) ואני שומרת על אופטימיות,
לצד החיבור מתוך הלב לקיטורים של כל העצמאיים האחרים על הקושי העצום של
התחלה מחדש בגיל כזה,
בכלכלה כזו,
במדינה כזו
עם שלטון כזה…
כן, אני עצמאית,
ואני אוהבת להיות עצמאית כי במקום אחד אני שליטת העולם –
אני מחליטה (בדרך כלל)
על לוח הזמנים שלי (אם אין קטסטרופות… ותמיד יש)
וקובעת מראש שעה בשבילי (מצליחה ברוב המקרים גם לא לבטל)
אני שליטת השעה של הבוקר.
זאת אומרת שהבוקר קמתי למזג אויר אביך אבל כבר לא חמסין,
העברתי שעתיים במשימות בוקר ש"אסור לדחות"
(התכוונתי לחצי שעה בלבד ואיכשהו זה התארך, אני ממש לא יודעת איך!)
ואז ניתקתי את המסך, מה שאילץ אותי לקום ולעשות צעד נועז לכיוון הדלת.
התכוננתי כבר מהבוקר,
לבשתי את בגדי ההתעמלות (כמו הזברה)
ואכן יצאתי לי בצעד עליז למשטח האימונים,
עם מים בתיק, שני טלפונים ומשקפי שמש.
(אי אפשר להתאמן בלי שני טלפונים, כמובן, כי אני עצמאית אבל לא חסרת אחריות… פפפפ…)
ואז –
התאמנתי! 45 דקות!
אחר-כך הסתכלתי על המים והחלטה אמיצה חלפה בראשי –
אפשר לשחות שתי דקות, כי עוד לא עברה שעה.
ואז –
קפצתי פנימה, שחיתי שתי דקות, צפתי דקה אחת
ויצאתי לפני שהשיגו אותי המדוזות
(דיווח כמעט חי מהשטח –
היתה מדוזה אחת כחולה שנסחפה לחוף, לא ראיתי אחרות, המים לא צורבים).
פתחתי לעצמי את עונת הרחצה של הקיץ הנוכחי!
כן, אני עצמאית,
והשעה הזו של הבוקר, זו שאני שומרת לעצמי לשמור על עצמי
היא הבונוס הענק על כל הקשיים האחרים של להיות עצמאית,
על השעות בערב שלפעמים מפצות על השעה הזו,
ועל היומיום.
יומיום של עצמאית.
מה אני אומרת?
כל בחירה בחיים מביאה התנסויות מכל הסוגים,
שווה לזכור לנצל את החלק הטוב בכל בחירה,
כי אחרת בשביל מה לסבול את הקושי?
