הזדמנות שלא תחזור, אני מקווה.
היום אנחנו כאן, מציאות מוזרה שמתחילים להתרגל אליה. מחר אנחנו נהיה שם.
אחרי הרבה מחרים נהיה בכלל במקום אחר, קצת קשה לדמין אותו.
אני בתוך העולם שלי מוצאת שזו הפעם הראשונה שבה אני לא צריכה להגיד למה חשוב לבנות אתר, היום כבר ברור (מה שהיה ברור לי מזמן) שצריך נוכחות קבועה באינטרנט –
– עם יכולת הפעלה אישית ללא תלות בגחמות רשת חברתית כזו או אחרת.
– עם אפשרות להרחיב לצרכים חדשים שנולדים בעקבות קורונה כזו או אחרת,
– ועם שליטה מלאה במערכת כך שאפשר לחזור לאתר גם אם לא נגענו בו כמה שנים.
יש את מירב שחידשה אתר, זה סיפור נהדר (בקרוב גם תמונות חדשות שלו), ויש את סיגל שהתחלנו לעבוד יחד ונעצרו, מכל הסיבות הנכונות, אבל עכשיו היא פנויה להמשיך כך שהאתר יעלה בימים הקרובים, פשוט כי סוף סוף יש לה זמן לחבר איתי את כל ההכנות לאתר שלם.
או ליהי, שכבר שנתיים לא טיפלה כל-כך באתר כי היתה מלאת עבודה (ברור, מעסה מופלאה) ועכשיו שיש הפסקה מאולצת – היא חוזרת לאתר וממלאה בתוכן שחיכה שנתיים והנה מוצא את מקומות כאן, עם מידע שחשוב לה לשתף עם הלקוחות שלה (וגם זוכרת איך להפעיל הכל נכון, אני גאה בה!).
אבל הכי יש להיום –
לבנות אתר ביום אחד!
עם נועה, שאספה חומרים במשך כמה שנים מאז ששינתה מסלול ופיתחה מקצוע חדש ומקסים, ועכשיו תוך יום בנינו לה אתר, פשוט כי עכשיו יש זמן ויש צורך להיות במרחב וירטואלי ולמכור, מה שאי אפשר לעשות בסדנאות בכל הארץ כמו שעשתה עד הקורונה. והיא בכלל מוכשרת, כבר הוסיפה עוד דפים ועוד מידע, והאתר חוגג בצבעוניות משגעת כמו התכשיטים שהיא יוצרת ומלמדת, ממש קסום.
ועכשיו טלי… את הסיפור של טלי אפרסם ביום ראשון למרות שהעוקבים שלי כבר ראו אותו (גם בעיתון), כי היה לה מזל משמיים שהגיעה אלי והחליטה לבנות אתר ביום, וביום שהתחלנו פנו אליה ידיעות אחרונות וקנו ציורים שפורסמו בערב חג שני במוסף מסלול – ולה, שעד שבוע לפני כן לא היה אתר, פתאום כן היה, עם מבצע חינם ועם מבצע לחג ועם כל מה שצריך כדי לצעוק – אני כאן עם הספרים שלי, בדיוק בזמן.
אז הקורונה יוצרת הפסקה, כן, אבל גם הזדמנות. השאלה היא מה בחרת לעשות עם ההזדמנות הזו –
אם להתעצל או לנצל…
- אני מציעה לנצל –
את הזמן הפנוי, - את ההתבוננות והתכנון קדימה,
- את היכולת לחשוב בשקט כי לא מפריעים לך עכשיו,
- כי העבודה שקטה (באסה)
- אבל שקט גם במוח (טוב)
- וחבל לפספס את ההזדמנות הזו.
